Eating or Taking Medications on Fast Days

Authors: Rabbi Dr. Daniel Roth and Rabbi Yisroel Pinchos Bodner

Author information: Rabbi Dr. Daniel Roth is a retinal specialist and vitreoretinal surgeon and a Musmach of Rabbi Pinchas Hirschprug, ZT”L. He completed his ophthalmology residency at the Bascom Palmer Eye Institute and pursued fellowship training in vitreoretinal disease and surgery at the Cleveland Clinic. He currently serves as a Clinical Professor in Ophthalmology at the UMDNJ/Rutgers Robert Wood Johnson Medical School and is a senior lecturer at the Torah Links Yeshiva.

Rabbi Yisroel Pinchos Bodner is a leading Orthodox rabbi, author, and lecturer known for his many practical works on Jewish law. His Seforim have received approbations from leading halachic authorities, including Rabbi Moshe Feinstein, Rabbi Shlomo Zalman Auerbach, and Rabbi Chaim Pinchas Scheinberg.

The contents of this article were previously published in Sefer Rofeh Ne’eman: Halachos for the Hospital and Recovery (Feldheim, 2022).

Introduction¹

Regarding eating or taking medication on a fast days, we do not address persons who require food, drink, or medication for life-threatening illnesses, as it is well known that anyone who has a life-threatening illness, or an illness which can possibly result in a fatality, is exempt from all prohibitions,² even Yom Kippur prohibitions.³

Rather, we discuss the permissibility of eating or at least taking medication for persons who are ill, or pregnant, or nursing, or suffering from an ailment such as a headache or cold symptoms or are experiencing weakness as a result of the fast.

In Section A we discuss who may be exempt from fasting on the four fast days instituted by Chazal (Tisha B’Av, 17^th of Tammuz, Tzom Gedalia, and the 10^th of Teves) and Taanis Esther. For example, on Tisha B’Av are nursing mothers exempt from fasting if their infant can also accept formula?

In Section B we deal with persons who are not exempt from fasting, but who are nevertheless permitted to take medication on a fast day (except Yom Kippur). For example, is a person suffering from a mild headache permitted to swallow two Tylenol tablets with a small amount of water?

In Section C we discuss who (besides life-threatened individuals) is exempt from fasting and who may take medication on Yom Kippur. In this section, we also set forth instructions for eating “shiurim.” For example, although a pregnant woman is generally not exempt from fasting, nevertheless, if dehydration can put her at risk for early delivery, she will be exempt.

In Section D we discuss taking medication on Yom Kippur. For example, is a person suffering from a debilitating migraine headache permitted to swallow two Tylenol tablets with a small amount of water? ⁴

A. Fast Days Midirabonon

The Shulchan Aruch states⁵ that every Jew is required to fast on the four fast days that were decreed upon k’lal Yisroel by the Prophets:⁶ Tisha B’Av, Seventeenth of Tammuz, Tzom Gedalia, and the Tenth of Teves.*

Chazal instituted an additional obligation⁷ for all of k’lal Yisroel to fast on the 13^th of Adar, – Ta’anis Esther. (The requirement to fast on Ta’anis Esther is less stringent than the requirement to fast on the other fast days, as will be discussed in Section B of this chapter.)

The Shulchan Aruch further states that no healthy able-bodied person should free himself or herself from the obligation to fast.⁸

*The Rambam⁹ focuses us on the objective of these four fast days. It’s not about remembering these catastrophically tragic days in Jewish history. It’s about stimulating a wakeup call for teshuva. Why did Hashem annihilate so many men, women, and children and rip us out of our nation to disperse us in golus? Why is He keeping us in golus now? We should not just observe the fast and shrug off the entire objective, but rather use the fast to bring us to self-introspection and teshuva. ¹⁰

Note: Even persons who are not exempt from fasting are nevertheless permitted – in most instances – to swallow medication, as discussed in Section B. Taking medication on Yom Kippur will be discussed in Section D.

1. Persons who are Exempt from Fasting

a. Ill, Weak

b. Pregnant

c. After Childbirth

d. Nursing

Note: The information and guidelines discussed in this section is intended to give the reader an understanding and overview of the criteria for being exempt from fasting. In most instances, the permissibility of not fasting on any of the Rabbinic fast days requires the judgement and experience of a halachic authority who should be consulted to determine whether the person is or is not in the category of being exempt from fasting.¹¹

Persons who are in fact exempt from fasting are halachically permitted to eat and drink normally without limiting* their intake of food or drink. Nevertheless, they should eat in private,¹² and should forego pleasurable delicacies¹³ (e.g., meat, wine, ice cream, chocolates, etc.). Furthermore, the minhag is to scale down one’s eating so as to express their solidarity and join with the pain and sorrow of the tzibur that is fasting.¹⁴ **

*Shiurim – Unlike Yom Kippur, persons exempt from fasting are not required to eat “shiurim” (minimal amount of food and drink, as explained in Section C.2 of this chapter). Since fasting on the four fast days is a prohibition enacted by Chazal, Chazal saw fit to exempt those individuals entirely.¹⁵ However, if one is not ill now, but is at risk for becoming ill (e.g., persons weakened by pregnancy or old age, or persons in the proximity of infectious disease, who are at significant risk for becoming ill if they fast), he may be instructed by his Rav to eat “shiurim”¹⁶ in order to prevent becoming ill.¹⁷ Persons eating “shiurim” are considered to be fasting on these four fast days.

**Once they are exempt, they remain exempt from fasting for the rest of the day even if they are no longer sick later during the fast day. Similarly, one whose illness requires him to drink in order to stay hydrated, but doesn’t require him to eat, is nevertheless exempt from drinking and eating. In such situations, it is also appropriate to scale down one’s eating in order to express his solidarity and join with the pain and sorrow of the tzibur that is fasting.¹⁸

A. Ill, Weak

Chazal specifically exempted from fasting persons who are bedridden, or weak, or ill.¹⁹

The Poskim give the following guideline for exempting a person who is ill: one whose entire body is weak from fasting – weaker from fasting than the average person who is fasting – is eligible to be exempt from fasting on the four fast days.²⁰

Thus, a person who is bedridden (e.g. in bed with a severe cold or flu) is unquestionably permitted to eat and drink on the fast day (except Yom Kippur). It is improper for such a person to fast.²¹

Persons who are vomiting or have diarrhea are at risk of becoming dehydrated which can be dangerous. Such persons, even if they are not bedridden, should drink and stay hydrated even on Tisha B’Av. ²²

Persons suffering from a localized pain such as a headache²³ * or joint pain, are generally not exempt from fasting. Nevertheless, they are permitted to swallow medication as discussed in Section B of this chapter.

*Migraine Headache – If one is incapacitated from the pain (e.g., severe migraine), or it is accompanied by fever, he may eat.

B. Healthy Pregnant Women

Healthy pregnant women who are not experiencing pain (other than the normal discomfort that everyone feels when fasting) are technically exempt from fasting on 17^th of Tammuz, Tzom Gedalia, and the 10^th of Teves (but not Tisha B’Av²⁴). Nevertheless, the minhag was that pregnant woman who felt healthy would even fast on the 17^th of Tamuz, Tzom Gedalia, and the 10^th of Teves.²⁵ *

*The requirement of pregnant women to fast on Ta’anis Esther is even more lenient – see part 2 of this section.

Even women whose minhag it is not to fast on a rabbinic fast day should, nevertheless fast the entire fast day of Tisha B’Av.²⁶ **

**When Tisha B’Av falls on Shabbos and is postponed until Sunday (Tisha B’Av nidcha), pregnant women with even minor illness or discomfort are exempt from fasting. Right after Shabbos, they should recite havdolah on chamar medina (popular choshuv beverage such as coffee or beer that may be used as a substitute for wine at havdolah) and may eat and drink. If they feel perfectly fine, they should wait until Sunday morning to recite havdolah and break their fast.²⁷

C. High-Risk Pregnancy

Women with high-risk pregnancies²⁸ (e.g., diabetic, anemic, high blood pressure, carrying twins, etc.),²⁹ or those at risk for early labor or miscarriage, in which case there is a potential life-threatening risk to mother or fetus are exempt from fasting even on Tisha B’Av and may drink or eat* regularly.** A woman with a history of preterm labor (contractions prior to 38 weeks) should drink regularly on rabbinic fast days, however, on Tisha B’Av she should drink with shiurim in order to prevent dehydration and possible premature labor.³⁰

*Even women who are exempt from fasting rarely need to eat solids, as consuming liquids (e.g., Powerade, grape juice, chicken soup, etc.) will almost always take care of the problem.

**A woman in the early stages of IVF or ICSI assisted pregnancies (or the like) should consult with her doctor and with a competent halachic authority to determine if she should drink or eat on Tisha B’Av in order to prevent miscarriage of the fetus.³¹

D. Pregnant Women experiencing Symptoms

Pregnant women who are experiencing excessive weakness,³² pain,³³ dizziness,³⁴ vomiting,³⁵ or lack of sufficient hydration³⁶ should lie down and rest and drink or eat as necessary.*

If she is experiencing a low-grade fever (i.e., 100.5 degrees or above), abdominal pain, leakage, or discharge with a bad odor, she should call her doctor immediately and drink or eat regularly.³⁷

Furthermore, even on Tisha B’Av, the Poskim exempt pregnant women (even women in their ninth month), if there is any reasonable risk that fasting might cause premature delivery.³⁸

This applies to all rabbinic fast days, even Tisha B’Av (but not to Yom Kippur; for pregnant women on Yom Kippur, see section C.1.b).

*First Forty Days of Pregnancy – Even women who are in the first forty days of pregnancy, if they are in pain³⁹ or feel weak,⁴⁰ or are vomiting, are exempt from fasting on all the fast days including Tisha B’Av.⁴¹ Nevertheless, if they are just experiencing nausea or other minor discomforts, but are otherwise healthy, they should fast on Tisha B’Av.

E. Pregnant Women with Premature Contractions

When a pregnant woman becomes dehydrated from fasting on Tisha B’Av, she is at risk of inducing early labor and childbirth. If she has not yet reached the expected time for delivery (before the 38^th week of pregnancy) and begins to feel the possible onset of labor (one or two very strong contractions or has four or more contractions within the span of an hour), she should drink 2 or 3 eight-ounce glasses of water or grape juice or Powerade (no shiurim) in an effort to stop the onset of labor. Should the contractions stop, she should rest and continue drinking regularly, even without shiurim. ⁴²

If she has reached her time for delivery (38^th week), when mother and infant are no longer in danger of early childbirth, there is no need for her to break her fast should contractions begin. Nevertheless, once she starts active labor (strong contractions at regular intervals, typically every five minutes, or when the water breaks) she is permitted to eat and drink normally in order to have strength for the delivery.⁴³ *

*If she is already in the hospital when active labor starts, she will typically be on IV fluids in which case additional drinking is unnecessary. Furthermore, the medical team will typically restrict her from food and drink until after the delivery.

F. After Childbirth

A woman after childbirth* is exempt from fasting on all rabbinic fast days** including Tisha B’Av.*** This exemption extends until thirty days after the birth,⁴⁴ even if she is not nursing.⁴⁵

*A woman who suffered a miscarriage⁴⁶ after forty or more days of pregnancy⁴⁷ is given the same exemptions from fasting as one who delivered a viable baby.

**Regarding exemption from fasting after childbirth before or on Yom Kippur see Section C of this chapter.

***If she feels well enough and wishes to fast on Tisha B’Av, she may do so, but only after seven days from the birth. However, if she started fasting but became weak during the fast, she should immediately break her fast.⁴⁸

After thirty days, women who are no longer exempt due to childbirth may, nevertheless, still be exempt from fasting if they are nursing⁴⁹ (see paragraph g of this section) or if they remain weak and are not fully recovered from the delivery⁵⁰ (see paragraph a of this section).

G. Nursing

Nursing mothers⁵¹ whose fasting may decrease⁵² the amount of milk available for their baby are exempt from fasting (even if they are otherwise healthy and able to fast).

Even if the baby is able to drink from a bottle and eat solid food, nevertheless, if the baby’s primary diet includes mother’s milk and that part of the baby’s diet will be decreased by the fast, the mother is exempt from fasting.⁵³ *

Nursing mothers who are not experiencing weakness or pain (i.e., not discomforted more than other people who are fasting) and who don’t have a problem of decreasing their milk needed for their baby – should fast on Tisha B’Av (but not on Tisha B’Av nidcha, i.e., Tisha B’Av that falls on Shabbos and is postponed until Sunday).⁵⁴

* However, if the mother would normally give the baby a bottle on occasion (e.g., going to a wedding or in the middle of the night) and the baby can suffice with one bottle (e.g., near the end of Tisha B’Av), then she should give the baby a bottle rather than break her fast. ⁵⁵

2. Ta’anis Esther

The requirement to fast on Ta’anis Esther⁵⁶ is less stringent than the requirement to fast on the other fast days.⁵⁷ Pregnant women and nursing mothers are generally exempt even if they are not experiencing pain or weakness.⁵⁸

Persons suffering from painful ailments are generally exempt even if they are not experiencing pain or weakness in their entire body.⁵⁹

One who can fast should make every effort to fast on Ta’anis Esther as it is a propitious day to be granted success and protection through teshuva and fasting.* Nevertheless, if fasting on Ta’anis Esther is physically difficult, he may rely on the less stringent eligibility to be exempt. However, it is appropriate to consult a Rav to determine whether his specific situation is in fact eligible to be exempt from the fast.⁶⁰

*It is called Ta’anis Esther to focus us on the fact that when a person is in danger and fasts and repents and turns to Hashem with all his heart, as was the case in the time of Esther, Hashem sees and listens to their pleas and saves them. ⁶¹

B. Taking Medication on a Fast Day (Except Yom Kippur)

1. Bitter Tasting Pills

Persons who are not exempt from fasting are nevertheless permitted to swallow bitter tasting medicine on the four fast days (i.e., even on Tisha B’Av). This is because swallowing an inedible item such as a bitter pill is not classified as “eating” on a fast day. In addition, the fact that the requirement to fast on these days is not d’oraisa, and the size of the pill swallowed is less than a shiur, augments this leniency.⁶²

According to many Poskim,⁶³ a person who is otherwise healthy but is suffering from an ailment (such as a mild headache, arthritis pain, etc.) may swallow a bitter tasting pill on these fast days even though his ailment is not incapacitating. *

*Due to the severity of Tisha B’Av, some Poskim⁶⁴ suggest that a person who is otherwise healthy and not incapacitated should not even swallow bitter tasting pills on Tisha B’Av.

Swallowing a caffeine pill to prevent or address caffeine withdrawal symptoms (e.g., headache or lethargy) is permitted on a fast day, even on Tisha B’Av.⁶⁵ Swallowing bitter tasting hormone pills to regulate the menstrual cycle or to promote fertility is also permitted on these fast days.⁶⁶ Vitamins and food supplements should preferably be taken before or after the fast and not on the fast day.⁶⁷

2. Pleasant Tasting Pill

It is questionable if the permissibility of swallowing a pill on a fast day applies to swallowing medicine which is pleasant tasting, such as chewable tablets or sweetened liquids.⁶⁸ *

*The Poskim give the following advice when a bitter tasting alternative medicine is not available. He should mix a bitter tasting substance into the medicine and thereby convert it into a bitter tasting medicine, in which case it would be permitted to swallow on the fast day.⁶⁹ Some Poskim rule that it is sufficient to add concentrated tea, coffee granules, baking soda, or the like, in order to render the small amount of liquid to be bitter tasting. ⁷⁰ Alternatively, if a sweet-coated tablet is the only tablet available to him for his minor ailment, it is preferable to wrap it in a small piece of tissue and swallow it that way.⁷¹ Suggested instructions for wrapping a capsule or tablet are as follows: wrap a small piece of tissue around the tablet or capsule, just enough to cover it. Then wet the fingers in water and gently moisten the wrapped capsule. In this manner, the tissue will adhere to the tablet or capsule and it will be more easily swallowed. If the tablet is too large to swallow, break it in half and wrap the individual pieces.

3. Cannot Swallow Pill without Water

If one needs to swallow a pill (i.e., he cannot wait until after the fast), but cannot swallow it without water, he is permitted, according to some Poskim, to take the pill with less than an ounce of water. This leniency applies to the four fast days including Tisha B’Av, but not to Yom Kippur.⁷²

Other Poskim are of the opinion that an otherwise healthy person who needs some water to swallow a pill for a minor ailment, should add something bitter* to the water in order to render the water inedible.⁷³

*Some Poskim rule that it is sufficient to add concentrated tea, coffee granules, baking soda or the like, in order to render the small amount of water inedible. ⁷⁴

Note: One who swallows a bitter pill without water on Tisha B’Av or on one of the other fast days is still considered as fasting. Even one who swallows a pill with the aid of a little bit of water (less than an ounce) is still considered fasting (i.e., he can daven as the shliach tzibur, can have an aliya, etc.).⁷⁵

4. Suppository, Patch

Persons who have difficulty swallowing a pill without a sufficient amount of water, or have difficulty swallowing a pill wrapped with a small piece of tissue, may find it easier to take the medication in the form of a suppository or patch. Whereas taking it that way on Yom Kippur is only permitted for patients who are considered incapacitated (due to the restriction of taking medicine on Shabbos and Yomtov), on the other fast days it may be taken by anyone.⁷⁶

For example, on any fast day (other than Yom Kippur) one who is otherwise healthy but is experiencing caffeine withdrawal symptoms (and cannot swallow a caffeine pill without an ample amount of water) is permitted to take caffeine suppositories, no matter how minor the symptoms are.⁷⁷ One who is experiencing mild arthritis discomfort is permitted to apply a patch infusing topical pain medication.

C. Yom Kippur

1. Persons Exempt from Fasting on Yom Kippur

2.Instructions for Eating or Drinking “Shiurim”

Introduction: Prohibition of Eating on Yom Kippur

Eating on Yom Kippur an amount of food the size of a “koseves” (slightly more than a k’zayis)⁷⁸ or drinking an amount of drink the size of “m’lo lugmov” (i.e., if a person were to fill his mouth to the maximum amount of liquid that fits in his mouth, the amount equal to half of that liquid is a “m’lo lugmov”,⁷⁹ typically between 1 and 2 ounces⁸⁰) is prohibited by the Torah - issur d’oraisa. ⁸¹

Eating or drinking an amount less than the shiur, even a minuscule amount, is still prohibited by the Torah, but with a lesser prohibition.⁸²

Nevertheless, persons who are weak or ill (or who may miscarry, or are within the first three days of childbirth), whose fasting may possibly exacerbate their condition (or the condition of their baby) to the extent that it becomes life-threatening, are exempt from fasting (as discussed in the following section C.1).

1. Persons Exempt from Fasting on Yom Kippur

In this section we discuss persons who are exempt from fasting on Yom Kippur in the following format:

a. Seriously Weak or Ill

b. Pregnant

c. Childbirth

d. Miscarriage

e. Nursing

f. Fainting

g. Kidney Stones

h. Diabetes

i. Cancer

Note: In some instances persons who are exempt from fasting will be instructed to eat or drink “shiurim,” in order to provide them with needed sustenance and hydration while at the same time downgrading the prohibition of eating and drinking to a less severe issur.⁸³ Instructions for eating “shiurim” are discussed in detail in Section D.2 (following this section).

Because of the complexity and severity of the medical and halachic issues involved, one should not take it upon oneself to decide whether or not one should eat on Yom Kippur. Both the person who errs in being unnecessarily lenient⁸⁴ and the person who errs in being unnecessarily stringent⁸⁵ may violate serious Torah prohibitions. Rather, the decision to fast or to eat “shiurim” or to eat normally should be determined by a halachic authority⁸⁶ knowledgeable in the medical ramifications of the specific case.⁸⁷

Persons who are not exempt from fasting on Yom Kippur are still, in many instances, eligible to take medication on Yom Kippur. This is discussed in in the last part of this section (D.3).

a. Seriously Weak or Ill

Persons who are seriously weak or ill* whose doctor advises that fasting may possibly exacerbate their condition – to the extent that it may become life-threatening – are exempt from fasting.⁸⁸ This does not mean that the patient is at risk to possibly die now as a result of fasting. Rather, it means that by not eating he may worsen his condition to the extent that it may shorten the time he has to live.⁸⁹

*E.g., serious cases of congestive heart failure, excessively high or excessively low blood pressure,⁹⁰ lung disease (e.g., COPD), mononucleosis,⁹¹ cancer patient undergoing chemotherapy,⁹² post-operative patients, etc.

Optimally, one should consult with a doctor who is familiar with his case and who himself fasts on Yom Kippur.⁹³ However, if an observant Jewish doctor is not an option, one may rely on the assessment of a non-Jewish doctor or non-observant Jewish doctor (even though the doctor doesn’t understand the seriousness of fasting on Yom Kippur).⁹⁴

Even if the patient is advised that he can circumvent having to drink on Yom Kippur by receiving intravenous (IV) hydration which can be inserted before Yom Kippur, he should nevertheless choose to drink regularly rather than through IV fluids.⁹⁵ He should drink shiurim of fluids (which in almost all cases will satisfy the need for hydration).

b. Pregnant

All pregnant women are required to fast on Yom Kippur⁹⁶ except those with high risk pregnancies⁹⁷ (e.g., diabetic, anemic, high blood pressure, etc.), or those at risk for early labor or miscarriage, in which case there is a potential life-threatening risk to mother or fetus.*

*A person may override Shabbos prohibitions in order to save the life of a prematurely born infant,⁹⁸ an unborn fetus, or even an embryo⁹⁹ (a fetus during the first eight weeks of pregnancy is called an embryo). Similarly, a pregnant woman may override the prohibition of eating on Yom Kippur in order to save a fetus or even an embryo, even if she herself is not at risk.

A woman in the early stages of IVF or ICSI assisted pregnancies (or the like) should consult with her doctor and with a competent halachic authority to determine if she should drink shiurim on Yom Kippur in order to prevent miscarriage of the fetus.¹⁰⁰

The determination of whether or not the risk is serious enough to be eligible for an exemption from fasting should only be made in conjunction with one’s doctor and a competent halachic authority.¹⁰¹

Pregnant women who are experiencing vomiting or excessive lightheadedness or dizziness or significant bleeding¹⁰² should lie down and drink shiurim right away. If her symptoms persist, she should call her doctor.

Pregnant women who are experiencing abdominal pain, or a low-grade fever (i.e., 100.5° or above), or leakage, or a discharge with a bad odor, should call their doctor and drink without shiurim.¹⁰³

When a pregnant woman becomes dehydrated from fasting on Yom Kippur, she is at risk of inducing early labor and childbirth. If she begins to feel contractions, she can avoid or limit the risk of dehydration by staying in bed. It is preferable that she stay in bed rather than go to shul* and thereby place herself in a situation where she will need to eat.¹⁰⁴

*If the husband’s assistance at home is needed to facilitate her staying in bed in order to avoid her need to eat or drink, it is preferable for the husband to stay home and assist her rather than going to shul. ¹⁰⁵

If she has not yet reached the expected time for delivery (before the 38^th week of pregnancy) and begins to feel the possible onset of labor (one or two very strong contractions, or has four or more contractions within the span of an hour), she should drink 2 or 3 eight-ounce glasses of water or grape juice or Powerade (no shiurim) in an effort to stop the onset of labor. Should the contractions stop, she should rest and continue drinking – but with shiurim.¹⁰⁶

If she has reached her time for delivery (38^th week), when mother and infant are no longer in danger of early childbirth, there is no need for her to break her fast should contractions begin. Nevertheless, once she starts active labor (strong contractions at regular intervals, typically every five minutes, or when the water breaks) she is permitted to eat and drink normally in order to have strength for the delivery. ¹⁰⁷ *

*If she is already in the hospital when active labor starts, she will typically be on IV fluids in which case additional drinking is unnecessary. Furthermore, the medical team will typically restrict her from food and drink until after the delivery.

c. Miscarriage

A miscarriage has the same halachic status as a viable childbirth with regard to being exempt from fasting on Yom Kippur.¹⁰⁸

Many Poskim are of the opinion that the exemption from fasting also applies to a woman who miscarried early in the pregnancy, provided that the embryo is past the fortieth day of its development.¹⁰⁹ If the miscarriage occurs prior to forty days she is not exempt from fasting.

d. Childbirth

During childbirth¹¹⁰ – from the start of active labor¹¹¹ until 72 hours after the birth¹¹² – the expecting mother is exempt from fasting. Even if she does not ask for food nor does the doctor direct her to eat, nevertheless, after delivery she should be encouraged to eat and drink in order to recover from the loss of blood and internal stress of childbirth.¹¹³

During the first 72 hours, if she insists that she does not need to eat or drink on Yom Kippur, we require her to at least eat and drink shiurim.¹¹⁴

During the next 96 hours if the doctor (or if she herself) says she needs to eat or drink, she is permitted to eat shiurim.¹¹⁵

e. Nursing

Nursing mothers are required to fast on Yom Kippur.¹¹⁶ However, if there is a reasonable risk that her fasting will decrease the amount of milk needed for the baby, and the baby’s primary sustenance is mother’s milk, she will typically be directed to drink shiurim.¹¹⁷

Halachic and medical sources emphasize the importance of mother’s milk (as opposed to formula)¹¹⁸ for at least the first six months after birth¹¹⁹ in order to promote the health, growth, and development of the child. Thus, the Poskim permit the mother to drink shiurim on Yom Kippur to enable nursing when the baby’s primary sustenance, even if the infant can be fed formula.*

Beyond the first six months, the use of mother’s milk as opposed to formula is not as essential. Thus, drinking (even by way of shiurim) to enhance production of mother’s milk is generally prohibited once the infant is older than six months and tolerating other foods or formula.

* However, if the mother would normally give the baby a bottle on occasion (e.g., going to a wedding or in the middle of the night) and the baby can suffice with one bottle (e.g., near the end of Yom Kippur), then she should give the baby a bottle rather than break her fast. ¹²⁰

f. Fainting

If a person faints for unknown reasons – and loses consciousness but recovers within seconds – he should be given an ample amount to drink (no shiurim).¹²¹ As soon as possible, he should be medically assessed to rule out any serious cause (e.g., arrhythmia, stroke, etc.).

Note: If a person is about to faint,¹²² ideally have him lie flat on his back and elevate his legs. If this is impractical (e.g., he is sitting on a chair) have him slowly bend forward and place his head between his knees. When a person faints it is very important to check his breathing and pulse. If he is not breathing, he needs IMMEDIATE resuscitation and medical attention. Hatzolah or EMS should be called immediately. Seconds count!

g. Kidney Stones

A severe kidney stone attack is treated as possibly life-threatening due to the risk of kidney infection.¹²³ A person who has kidney stones and is directed to drink plenty of fluids in order to reduce the risk of an attack, should do so – but only with shiurim.¹²⁴ *

*Some Poskim¹²⁵ recommend that one should make the water bitter tasting (i.e., add concentrated tea, coffee granules, baking soda, or the like). ¹²⁶ However, if the patient will not be able to tolerate the bitter liquid, he should drink regular water with shiurim.

h. Diabetes

An insulin-dependent diabetic (type-1 diabetics and some type-2 diabetics) can be at life-threatening risk from fasting due to severe hypoglycemia or hyperglycemia. Most insulin-dependent diabetics are not permitted to fast.¹²⁷ *

*In some less severe cases, if the doctor permits the patient to eat with shiurim he should do so. In a minority of cases of insulin dependent diabetes, the doctor will permit the patient to fast provided that he carefully monitors his blood sugar numerous times on Yom Kippur. In such a situation, if the patient is attached to a CGM and must activate an electronic reader (e.g., press a button) he must do so with a shinui. If the patient manually tests his blood by pricking his finger with a lancing device, he should ask a non-Jew to draw the blood. If a non-Jew is not available, he is permitted to draw the blood himself, but only by way of shinui ⁽e.g., squeeze the release trigger of the lancing device with his teeth or with the back of his finger, squeeze the blood out of his finger by pressing it against a tabletop, insert the strip into the reader without turning it on, and then give the final push on the monitor device with an elbow or back of the hand). If he cannot extract his blood by way of shinui, he should eat rather than transgress the Torah prohibition of drawing blood on Yom Tov.¹²⁸

A patient with diabetes who does not require the use of insulin is typically required to fast (as he is not at risk for severe hyperglycemia or hypoglycemia), unless his doctor directed him otherwise.

i. Cancer

Patients undergoing treatment for cancer are generally debilitated and have a compromised immune system, either due to their illness or due to the treatment. Therefore, it is often important for them to maintain adequate nutrition and hydration in order to prevent life-threatening risks, especially infection. A patient with cancer must consult with his doctor and with a competent halachic authority whether he must eat regularly, or is stable enough to eat shiurim or is even able to fast on Yom Kippur.¹²⁹

2. Instructions for Eating or Drinking “Shiurim”

a. Shiur for Solid Food

b. Shiur for Liquid

c. Brocha

The term shiurim (used in the context of fasting) means that the patient is given small, measured amounts of food or drink waiting l’chatchilla¹³⁰ nine minutes between each installment of food¹³¹ and each installment of drink.¹³² * If it is difficult to wait nine minutes one may rely on a more lenient ruling of the Poskim, as will be discussed.

Shiurim is only used as an option in cases where the patient’s condition will definitely not be compromised by eating or drinking in installments. In such cases, by eating shiurim we effectively downgrade the prohibition of eating and drinking from a severe issur d’oraisa to a less severe issur d’oraisa.¹³³

*If the doctor or the choleh have any doubt at all as to whether eating shiurim will be detrimental to the patient’s condition, he should eat as if it were a regular day. ¹³⁴

Note: If the patient is directed to eat normally in the late morning or afternoon when he begins to feel weak, it is preferable to eat or drink shiurim even before he feels weak, in order to avoid the need to eat a full shiur later on.¹³⁵

If the patient can remain in bed without requiring shiurim, but the exertion of going to shul will cause the need to drink with shiurim (even if only one time) he should stay in bed. ¹³⁶

a. Shiur for Solid Food

The amount of solid food* equal to a shiur is slightly more than a k’zayis¹³⁷ (slightly more than the size of a half of a hardboiled large egg).¹³⁸

*Yogurt, leben, and the like (being thicker than beverages) are considered solids with regard to the shiur. ¹³⁹ (A one-ounce whiskey shot glass filled (up to the one-ounce mark) with yogurt equals a k’zayis.)

Before Yom Kippur one should determine the size of the portions that he will be eating in installments.¹⁴⁰ One should eat as close as possible to the maximum amount of the shiur and should not try to be machmir by eating less.¹⁴¹ **

**For example, 6 Tam Tam crackers or 4/10 of a matzoh equals a k’zayis, almost the shiur of one installment. If he plans to eat crackers or matzoh, he should know the shiur and not try to eat only 3 or 4 crackers just to be sure.

L’chatchilla, one should wait nine minutes between each installment of solid food.¹⁴² If it is very uncomfortable for the patient to wait nine minutes between installments, he is permitted to reduce the waiting time between installments to five minutes¹⁴³ and if necessary, even less (according to the directive of a competent halachic authority).¹⁴⁴

b. Shiur for Liquid

The shiur of liquid is “m’lo lugmov,” a mouthful. The Shulchan Aruch defines this shiur as an amount equal to half of the liquid that fits into the patient’s own mouth.¹⁴⁵ This is determined by filling one’s mouth – before Yom Kippur¹⁴⁶ – with the maximum amount of liquid that it can hold, then expelling the liquid into a measuring cup. Half of the patient’s full mouthful is the correct liquid shiur for him¹⁴⁷ – typically between ¾ of an ounce and 1½ ounces.¹⁴⁸

Persons who are directed to drink shiurim are not limited to water. Therefore, many Rabbonim recommend that their incremental drink should be a more satiating liquid such as clear soup* or grape juice.¹⁴⁹

*Clear chicken soups, clear broth, and other non-viscous soups, even though they are eaten with a spoon, nevertheless have the shiur of liquids. ¹⁵⁰

L’chatchilla one should wait five minutes between each installment of drink.¹⁵¹ If a five-minute wait makes it difficult for him to obtain the hydration he requires, he may reduce the waiting time to three minutes between each installment. If one’s condition requires that he drinks lots of fluids (e.g., certain forms of kidney disease,¹⁵² severe diarrhea, etc.), he may, upon the direction of a competent halachic authority, reduce the waiting time to 30 seconds between installments.¹⁵³

Note: A shiur of solid food and a shiur of drink can be eaten at the same time.¹⁵⁴ For example, at 9:00am the patient can eat a half of a hard-boiled egg, and at the same time drink an ounce of juice, then at 9:09 eat the other half of egg and drink another ounce of juice. There is no waiting required between the food (solid) and the drink.

C. Brocha

One who is permitted to eat shiurim on Yom Kippur is required to recite a brocha rishona for the food that he must eat.¹⁵⁵ The brocha rishona will be valid for all subsequent small portions of food or drink until he finishes¹⁵⁶ (provided he did not exit the building or change locations since reciting the brocha).¹⁵⁷

One who eats “shiurim” will not be eligible to recite a brocha achrona because by eating in small installments he will usually be eating less than a shiur necessary for a brocha achrona.¹⁵⁸

Patients who are directed to eat “shiurim,” if they eat bread, should not wash (n’tilas yodayim).¹⁵⁹

However, patients who are directed to eat normally, if they eat bread, should wash n’tilas yodayim as they would on a regular day. ¹⁶⁰ If they eat a k’zayis of bread within three or four minutes they are required to recite bircas hamozon.¹⁶¹ According to many Poskim, yaaleh v’yavo should be added to bircas hamozon.¹⁶² The phrase yom hakippurim hazeh is inserted in yaaleh v’yavo of bentching. If Yom Kippur falls on Shabbos, r’tzei should also be added.¹⁶³

d. No Kiddush

There is a halachic uncertainty with regard to the requirement of kiddush on Yom Kippur, even for Yom Kippur which falls on Shabbos.* Therefore, one who is directed to eat may not recite kiddush (even if he wishes to be machmir). This is because according to the opinion that kiddush is not required, it would be a brocha l’vatolah.¹⁶⁴

*Although we do not recite kiddush, nevertheless, the Poskim recommend that everyone (not only sick persons) should preferably be yotzeh the mitzvah of sanctifying Shabbos on Shabbos Yom Kippur. Thus, when one recites the words “mekadesh haShabbos” in Sh’mona Esrei, he should have specific intention to also be yotzeh the mitzvah of remembering Shabbos to sanctify it.¹⁶⁵

Section D: Taking Medication on Yom Kippur

1. Swallowing Bitter Pill on Yom Kippur

2. Swallowing Pill with some Water on Yom Kippur

3. Inserting Suppository or Applying Patch on Yom Kippur

Patients with life-threatening conditions* are unequivocally permitted to take their medications on Yom Kippur.

*A person need not be confined to the hospital, or even confined to a bed in order to be considered life-threatened. For example, most persons taking cardiac medications, antibiotics for internal infection, high blood pressure medications, anti-rejection medications after a transplant, diabetic medications, and chemotherapy medications for cancer, are all considered life-threatened without their medicine (even when they are not confined to a bed).¹⁶⁶

In many instances, even patients with much less severe conditions are nevertheless permitted to take medications on Yom Kippur – as about to be explained.

In order to determine when one who is not life-threatened may take medications on Yom Kippur, we must consider that besides the issur d’oraisa (Torah prohibition) of eating and drinking,¹⁶⁷ there is an issur d’rabbonon to use any form of medication on (Shabbos, Yom Tov or) Yom Kippur.¹⁶⁸

For example, aspirin, acetaminophen, or ibuprofen are all available in rectal suppository form, or in a skin patch form. Insertion of a suppository or applying a skin patch is not a form of eating and is permitted even for minor ailments on any other fast day.¹⁶⁹ However, on Yom Kippur one may not take medication for a minor or moderate headache (unless it is so severe as to be incapacitating¹⁷⁰)* because there is an issur d’rabbonon of taking medicine on Yom Kippur even if it is not breaking the fast.

*A person whose illness is not life-threatening, but who feels so sick that he stays in bed (e.g., someone with a severe cold or the flu), is considered to be incapacitated.¹⁷¹ Even one whose illness does not force him to stay in bed (e.g., someone with severe diarrhea), but it causes his whole body to hurt, or to feel weak and sluggish, is also considered to be incapacitated.¹⁷² Furthermore, when an illness causes a person so much pain or discomfort that he cannot function normally (i.e. he is so “out of commission” that he would stay in bed if that would help him), that person is considered to be incapacitated.¹⁷³

Nevertheless, a person who is suffering from an incapacitating illness is permitted to apply a skin patch or to insert a suppository – because that is not considered eating on Yom Kippur,¹⁷⁴ nor is the incapacitated patient subject to the issur d’rabbonon of taking medicine.¹⁷⁵

1. Swallowing Bitter Pill on Yom Kippur

Furthermore, a person suffering from an incapacitating illness is even permitted to swallow a bitter tasting pill or capsule, because that is considered “not eaten in a normal manner” which is permitted for a sick person even on Yom Kippur.¹⁷⁶

2. Swallowing Pill with some Water on Yom Kippur

If one cannot swallow a pill without liquid, he may add a few drops of soap* to a spoonful of water¹⁷⁷ or crush and dissolve part of the bitter pill into a spoonful of water, and use that water to help swallow the pill.¹⁷⁸ In either case since the water is no longer fit to drink (and is less than a shiur),¹⁷⁹ the prohibition of not drinking on Yom Kippur is reduced to an issur d’rabbonon, which is permitted for the incapacitated patient.**

* I.e., enough to spoil the taste – not so much as to cause nausea.¹⁸⁰

**Regarding swallowing a pill on Yom Kippur to regulate the menstrual cycle see footnote. ¹⁸¹

3. Inserting Suppository or Applying Patch on Yom Kippur

Although medication that is absorbed into the body is not considered eating on Yom Kippur, nevertheless, one may not apply a medicated suppository or patch unless his illness is incapacitating. *

For example, on any fast day besides Yom Kippur, one who is experiencing caffeine withdrawal symptoms is permitted to take caffeine suppositories, no matter how minor the symptoms are.¹⁸² On Yom Kippur, a suppository may be inserted only in specific cases where caffeine is required to treat an incapacitating condition such as a severe migraine headache, or one who is experiencing weakness and discomfort in his whole body.¹⁸³

Notes

Note 1

[1] פרק זה מבוסס בעיקר על שו"ע סי' תק"נ, תקנ"ד, תרי"ב, ותשובות מפוסקי גדולי זמנינו.

Note 2

[2] תוספתא מסכת שבת (פרק ט"ז, אות י"ד) ז"ל: אין לך דבר עומד בפני פיקוח נפש, חוץ מע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים.

Note 3

[3] ויותר מזה כתוב במ"ב (סי' תרי"ח ס"ק ה') בשם הפוסקים אם החולה רוצה להחמיר אחר שצריך לכך עליו נאמר "אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש".

Note 4

[4] Note: The contents of this article have been previously published in Sefer Rofeh Ne’eman, Halachos For The Hospital and Recovery, by Rabbi Yisroel Pinchos Bodner and Rabbi Daniel B. Roth, MD, Feldheim 2022.

Note 5

[5] שו"ע סי' תק"נ ס"א.

Note 6

[6] חיוב תענית בד' צומות הוא מצוה מדברי הנביאים (מ"ב סי' תקמ"ט ס"ק א'), חוץ מתענית אסתר שהוא אינו מדברי נביאים רק מצוה מדרבנן שאינו חמור כמצוה מדברי נביאים. ועי' ב"י סי' תרפ"ו בשם רז"ה דדברי קבלה כדברי תורה דמי, ומשום הכי כתב הפמ"ג בפתיחה כוללת (ח"א סי' י"ח) דספק דברי קבלה לחומרא כמו בשל תורה, אך ממשיך שמדברי הר"ן משמע דפשוט ליה שספק דברי קבלה נמי אזלינן לקולא.

Note 7

[7] שו"ע סי' תרפ"ו סעי' ב' ומ"ב ס"ק ב'. וז"ל הליכות שלמה ריש דיני תעניות: תענית אסתר שאני משאר תעניות, שאינה מדברי קבלה ולא מפני צרה שאירעה לאבותינו, אלא מנהג כל ישראל לזכר התענית שהי' בימי מרדכי ואסתר ולזכור שהשי"ת שומע כל איש כשיתענה וישוב אליו וכו'. ע"ע ערוך השולחן סי' תרפ"ו ס"ב.

Note 8

[8] שו"ע סי' תק"נ ס"א ז"ל: הכל חייבים להתענות ארבע צומות הללו ואסור לפרוץ גדר, עכ"ל.

Note 9

[9] רמב"ם פרק ה' מהל' תעניות הל' א', מובא במ"ב ריש סי' תקמ"ט.

Note 10

[10] מ"ב סי’ תקמ"ט ס"ק א' ז"ל: כל אלו הימים כל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהם כדי לעורר הלבבות לפקח על דרכי התשובה וכו', ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן, כי אין העיקר התענית וכו' אלא הכנה לתשובה וכו', לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים תפשו הטפל והניחו העיקר, ומ"מ אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד, כי ימים אלו הם מצות עשה מדברי הנביאים להתענות בהם, עכ"ל.

Note 11

[11] עי' בקונטרס הליכות והנהגות הגרי"ש אלישיב זצ"ל על סי' תקנ"ד, ז"ל: כל אחת לפי עניינה תשאל לחכם.

Note 12

[12] מטה אפרים סי' תר"ב סעי' כ"ב.

Note 13

[13] מ"ב סי' תק"נ ס"ק ה, מטה אפרים הנ"ל.

Note 14

[14] ע' בחוט שני חלק ד’ פרק צ”ג (עמ' רנ"ח) שבמקום חולי לא גזרו רבנן כלל בין בט' באב וכ"ש בשאר תעניות, ומש"כ הרמ"א בסי' תקנ"ד "ונוהגין להתענות כל זמן שאין להם צער גדול וכו'" היינו דאף דאין עליהם כלל חיוב להתענות מ"מ יש להם להשתתף בצער הציבור, עכ"ל חוט שני. ועי' במ"ב תק"נ ס"ק ה' ז"ל: ומ"מ אף הצריך לאכול לא יתענג עצמו בבשר ויין רק כפי מה שצריך, עכ"ל.

Note 15

[15] ערוך השלחן סי' תקנ"ד סוף סעי' ז' ז"ל: ופחות משיעור לא שייך בט' באב, שהוא מדרבנן, עכ"ל. ועי' חוט שני חלק ד' עמ' רנ"ח ז"ל: במקום חולי וכו' לא גזרו רבנן כלל חיוב של תענית של ט' באב וכ"ש שאר תעניות, וכלשון השו"ע "דבמקום חולי לא גזרו רבנן". וכן מבואר מבה"ל סי' תקנ"ד ס"ו ד"ה דבמקום שחולה שפטור מלצום א"צ שיעורים אפי' בצום של ט' באב.

Note 16

[16] כ"כ בנשמת אברהם (ח"א עמ' תרפ"ב) ז"ל: ואמר לי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל דנקטינן דחולה אינו צריך לאכול לשיעורים, אבל בריא שמא יחלה, כגון כשיש מגפה בעיר או מעוברת שחלשה ומפחדת שמא תחלה, יאכלו בשיעורים, עכ"ל. וכ"כ שם בשם בעל שבט הלוי. ואף שמדובר שם לעינן ט' באב שמענו מהגר"ש קמנצקי שליט"א שה"ה לגבי שאר תעניות.

Note 17

[17] עי' בבה"ל סי' תקנ"ד ס"ו ד"ה דבמקום, שם מיירי לענין אדם בריא בסיכון להידבק במחלה מידבקת (infectious disease) אך מ"מ אינו חולה ועדיין חייב לצום.

Note 18

[18] חוט שני חלק ד’ פרק צ”ג (עמ' ר"ס) ז"ל: חולה ביום התענית שמרגיש באמצע יום התענית וכו' שיכול כבר לצום, לא חל עליו דין תענית של אכילה עד סוף התענית ומותר לו לאכול, מ"מ יש לו להחמיר להצטער עם הציבור, וכו' ומש"כ המ"ב (תקנ"ד ס"ק י"ד) דאפי' יולדת שאינה מתענה תתענה איזה שעות, וכו' צריך לומר דכוונתו משום דיש להצטער עם הציבור, עכ"ל.

Note 19

[19] עי' באגרות משה אורח חיים ח"ד סי' קי"ד גדר חולה שפטור מלצום בתענית ציבור והוא בן אדם שחולשה יותר מדרך בני אדם כשמתענים, חולה כזה הוא בכלל חולי שלא גזרו רבנן אף בט' באב, וכל שכן בשאר תעניות ע"כ. והיות שבמקרים רבים הקביעה תלויה בשיקול הדעת לכן מן הראוי שיעשה הכל ע"פ החלטת חכם. אכן עי' בחוט שני חלק ד’ פרק צ”ג ז"ל: עוד בגדר חולה וכו' כל שנראה לסתם אנשים, אף שאין בקיים ברפואה, שהוא בגדר חולה – מאכילים אותו, עכ"ל.

Note 20

[20] ראה הע' הקודמת.

לענין זקנים – כתוב בכף החיים סי' תק"נ אות ו' ז"ל: נר' פשוט כי זקן שבאה בימים והוא חלוש אין להתענות כלל, וכו', עכ"ל.

Note 21

[21] משנה ברורה סי' תק"נ ס"ק ד' ז"ל: וכ"ש אם הוא חולה שאין בו סכנה בודאי פטור מלהתענות ואסור לו להחמיר על עצמו, עכ"ל.

Note 22

[22] חוט שני חלק ד’ עמ' רס"ב.

Note 23

[23] הרב יצטרך לקבוע כמה מצטער והאם הוא יכול לרפא את כאב הראש בכדורים וכדומה. ועי' חוט שני חלק ד’ עמ' רס"א ז"ל: כאבי ראש חזקים או סחרחורת (dizziness), אפי' מחמת הצום, אם הם מתמשכים ולא חולפים, דינו כחולה.

Note 24

[24] איתא בגמ' פסחים נ"ד ע"ב עוברות מתענות ומשלימות בו (בט' באב), כדרך שמתענות ומשלימות ביום הכיפורים. ומובא להלכה בשו"ע סי' תקנ"ד סעי' ה' וברמ"א סי' תק"נ סעי' א', אמנם כתב הרמ"א שאם מצטערות הרבה אין להן להתענות אפי' בט' באב. ועי' בהע' הבאות.

Note 25

[25] כתב הרמ"א (סי' תק"נ ס"א) שעוברות ומיניקות אינן מחוייבות להתענות בג' תעניות (וכ"ש שאינן מחויבות בתענית אסתר, ראה הע' 56-58 לקמן) אלא כשהן בריאות וחזקות נהגו להחמיר גם בג' תעניות. עי' במ"ב שם ס"ק ה' שאם הן חלושות אין להן להחמיר.

ולמעשה עי' בתורת היולדת פרק מ"ז הע' ה' שכתב בזה"ל: והעיר לנו הגר"מ שטרנבוך שליט"א נשים שלנו לא נהגו כן, שחולשות הן ביחס לדורות הקודמים וכו' וכך שמעתי מגדולי עולם זצ"ל שאין לחייב נשים היום בזה, עכ"ל.

Note 26

[26] עי' נשמת אברהם סי' תקנ"ד אות א' שכתב בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שמעוברת שמרגישה בטוב צריכה לצום בט' באב. וכן כתב בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל והוסיף בשם הגרי"ש שאין הבדל בחודשי ההריון, וכן פסק בעל שבט הלוי (קובץ מבית לוי חלק י"ג עמ' י"ז). ובספר שלמי מועד עמ' תצ"ג כתב בשם מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שנהגו בארץ ישראל להקל במעוברת שלא להתענות בט' באב כשהיא מצטערת בגלל מזג האויר החם, וכמובן שאין להתיר כאן כלל כשיש בבית מזגן (air conditioner). אך יש מוראי הוראה של זמנינו שסוברים שבזמנינו סתם מעוברת מצטערת היא ובקל אפשר להקל, וכ"כ באור לציון ח"ג סוף פרק כ"ה.

Note 27

[27] בה"ל סי' תקנ"ט ס"ט ד"ה ואינו. ע"ע שולחן שלמה (ערכי רפואה ח"ג, עמ' קט"ו) לענין מעוברת בתענית ט' באב שנדחה ליום ראשון וז"ל: נשי דידן רובא דרובא כבעלי מיחוש קצת חשיבי ופרט שיש לה כמה פעמים כאבי ראש או כאבי בטן דחשיב ודאי כמיחוש קצת. ולכן אין להחמיר רק תבדיל על "קפה" (חמר מדינה) ותאכל ותשתה מבלי לדקדק כלל על שיעורים, רק מובן מאליו שאם תרגיש טוב תצום עד הבקר, וגם להמנע מתפנוקים, עכ"ל הגרש"ז אויערבאך זצ"ל.

Note 28

[28] חוט שני ח"ד עמ' רס"א אות ד'.

Note 29

[29] ע"פ רופאים מומחים.

Note 30

[30] ע"פ רופאים מומחים.

Note 31

[31] שיש לה דין חולה ואינה צריכה לאכול או לשתות בשיעורים כמו שכתב החוט שני (שם) וז"ל: כיון שהריעותא נמצאת בגופה הרי היא בגדר חולה ומותר לה לאכול בט' באב אף יותר מכשיעור עכ"ל, וכן מבואר בערוך השלחן סי' תקנ"ד סוף סעי' ז' ז"ל: ופחות משיעור לא שייך בט' באב, שהוא מדרבנן, עכ"ל. וכידוע שיש בזמנינו כמה סוגי טיפולי פוריות ולכן צריכה להתייעץ עם הרופא שלה ועם מורה הוראה לדעת אם יש לאותה טיפול שלה סיכון של הפלה מפני התענית.

Note 32

[32] מ"ב סי' תק"נ ס"ק ה'.

Note 33

[33] רמ"א סי' תק"נ ס"א.

Note 34

[34] דעת רופאים מומחים.

Note 35

[35] חוט שני חלק ד’ עמ' רס"א אות ב'.

Note 36

[36] חוט שני חלק ד’ עמ' רס"א אות ד'.

Note 37

[37] דעת רופאים מומחים.

Note 38

[38] עי' בשולחן שלמה (ערכי רפואה ח"ג, עמ' קט"ו) שצידד מרן זצ"ל להתיר אשה מעוברת שלא תצום בט' באב בחודש התשיעי אם יש חשש שזה עלול לגרום זירוז הלידה, אבל לא ביום הכיפורים (וכ"כ בשלמי מועד עמ' תצ"ג). וכ"כ בחוט שני ח"ד פרק צ"ג ז"ל: מעוברת בסוף הריונה, שאפשר שהתענית תזרז את לידתה, אם היא יודעת מן הניסיון של עצמה שהצום גורם לזרז את לידתה, אינה צריכה להתענות אף בט׳ באב, עכ"ל.

Note 39

[39] משנה ברורה (סי' תק"נ ס"ק ג') מצדד שבציר מארבעים יום אין להקל אם לא "שמצטערת הרבה".

Note 40

[40] משנה ברורה סי' תק"נ שבציר מארבעים יום הוי ככל הנשים וכו', אבל אם מרגשת חולשה אין להחמיר בה כלל, וביאר שם בשעה"צ אות ב' בזה"ל: כי בראשית ימי עיבורה העובר חלוש ביותר ועינוי או סיגוף קל מפסידו בודאי ומסכן גם המעוברת, לפיכך המיקל נשכר בלי ספק.

Note 41

[41] חוט שני חלק ד’ עמ' רס"א עמ' א.

Note 42

[42] חוט שני חלק ד’ עמ' רס"א אות ה'.

Note 43

[43] ראה הע' 95 לקמן בסמוך.

Note 44

[44] יולדת – איתא בגמ' שבת דף קכ"ט ע"א: אמרי נהרדעי, חיה שלשה, שבעה ושלשים. שלשה, בין אמרה צריכה אני ובין אמרה לא צריכה אני, מחללין עליה את השבת. שבעה, אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת, אמרה לא צריכה אני, אין מחללין עליה את השבת. שלשים, אפילו אמרה צריכה אני, אין מחללין עליה את השבת, אבל עושין על ידי ארמאי, ע"כ. וכתב הב"י בסי' תקנ"ד שאע"ג שאין מחללין שבת מיום ז' עד יום ל' מ"מ בצום דרבנן מותר לאכול כל ל' יום. וכן נפסק בשו"ע שם סעי' ו'. וכתב שם הרמ"א בזה"ל: ומיהו נוהגין להתענות (מיום ז' עד יום ל', אבל תוך שבעה אפילו אמרה איני צריכה אין לה להתענות, מ"ב שם) כל זמן שאין להם צער גדול שהיה לחוש לסכנה, והמיקל לא הפסיד.

יולדת בזמנינו – אכן הערוך השולחן שם מביא דברי הרמ"א שנוהגים להתענות מז' עד ל' כשאמרה איני צריכה לאכול, וכתב עליו בזה"ל: ואולי זהו בימיהם שהדורות היו בריאים וחזקים אבל עכשיו חלילה להיולדת להתענות בט"ב תוך ל' כי עדיין חלושה היא והיא ממש כחולה ולכן אין להניחן להתענות בט"ב, עכ"ל.

ולענין יולדת ע"י ניתוח קיסרי (caesarian delivery) ראה חוט שני ח"ד עמ' רנ"ח שצידד שאולי יותר מסוכנת מיולדת וסיים שהכל לפי הענין, עי"ש.

Note 45

[45] חוט שני חלק ד’ פרק צ”ג .

Note 46

[46] כתוב בבה"ל (תרי"ז ס"ד ד"ה יולדת) בשם שדי חמד שכ' בשם כמה אחרונים דהמפלת גם כן דינה כיולדת לענין שלא תתענה ביום כיפור. וראה הע' הבאה.

Note 47

[47] ראה הע' הקודמת. בבה"ל הנ"ל לא ביאר איזה מפלת חשוב כיולדת, אכן ציין לעי' בשדי חמד, ובשדי חמד (מערכת יוה"כ סי' ג' אות א') ביאר שמפלת כיולדת דוקא כשעברו לפחות ארבעים יום מתחילת הריונה. ובהליכות שלמה ח"ב עמ' פ"ב הע' 14 מביא שכן הורה הגרש"ז אועירבאך זצ"ל הלכה למעשה. וכן כתב בחוט שני ח"ד עמ' רמ"ח. וכן פסק אור לציון (ח"ג, פרק כ"ה) שמפלת פטורה מלהתענות בט' באב כל שלשים יום לאחר ההפלה כדין יולדת.

Note 48

[48] כתב שם המ"ב (ס"ק ט') ואם אירע ביולדת בריאה שמתענה ומרגשת באמצע היום שום חולשה יתירה יש לפסוק שלא תתענה בשארית היום, עכ"ל.

Note 49

[49] ופשוט שאם היא מיניקת ואם לא תשתה לא יהא לה חלב לתינוק, אפי' יותר מל' יום מלידתה אינה צריכה להתענות, וכ"כ בחוט שני חלק ד’ פרק צ”ג.

Note 50

[50] כף החיים תקנ"ד אות כ"ח בשם החיד"א במחזיק ברכה ז"ל: לאו דוקא ל' יום אלא כל זמן שהיא חלושה מהלידה.

Note 51

[51] מניקות – איתא בגמ' פסחים נ"ד ע"ב עוברות ומניקות מתענות ומשלימות בו (בט' באב), כדרך שמתענות ומשלימות ביום הכיפורים. ומובא להלכה בשו"ע סי' תקנ"ד סעי' ה' וברמ"א סי' תק"נ סעי' א', אמנם כתב הרמ"א שאם מצטערות הרבה אין להן להתענות אפי' בט' באב. הנה אף דבשו"ע כתוב שמיניקות מתענות בט' באב כדרך שמתענות ומשלימות ביום כפור, מ"מ הגרש"ז אויערבאך זצ"ל צידד להתיר כל שמרגשת חולשה, וז"ל: ואפי' לא נחלשה אלא שיש חשש שיפסק חלבה ע"י התענית, מותרת לשתות או לאכול כפי הצורך, עכ"ל (הליכות שלמה ח"ג פרק ט"ז, ס"ב). וכ"כ בחוט שני ח"ד עמ' רנ"ט ז"ל: מניקה שלצורך עצמה אין צריכה לאכול בט' באב, והיתה יכולה לצום, אבל פטורה מלצום כדי שיהיה לה חלב בשביל התינוק, אינה צריכה לאכול פחות מכשיעור, באופן שלא יהיה לה מספיק חלב להניק את התינוק, עכ"ל.

Note 52

[52] הליכות שלמה שם (דבר הלכה אות ו') ז"ל: וכן אם לא יפסק החלב לגמרי אלא שיש לחוש שיתמעט מכאן ואילך, עכ"ל.

Note 53

[53] הליכות שלמה שם (דבר הלכה אות ז') ז"ל: ובכל פרטי דינים אלו אין להתחשב כלל עם האפשרות להזין את התינוק בתחליפי חלב (milk substitute) לפי שמזונו הטבעי הוא חלב אמו, עכ"ל. ואף לגבי יוה"כ פסק כן מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, עי' הליכות שלמה הל' יוה"כ (עמ' פ"ב הע' 12) ז"ל: וכן אמר למורים פה עיר הקודש להורות לרבים דאין להתחשב כלל באשה מינקת בתחליפי חלב, לפי שמזונו של התינוק הוא חלב אם, ואין נכון כלל למעט בהנקתו כל היכא דאפשר, עכ"ל. וכ"כ חוט שני (שבת ח"ב עמ' שי"ב) ז"ל: כמדומה שמרן החזון איש זצ"ל הורה לאשה שמניקה את התינוק חלקית ושאר המזון ניזון התינוק משאר מאכלים, שדינה כדין מינקת לגבי תעניות, עכ"ל.

Note 54

[54] הליכות שלמה שם (ח"ג פט"ז, ס"ב) דבר הלכה אות ד' ז"ל: ובת"ב נדחה דין המינקת כדין המעוברת, שאם הרגשתה טובה תתענה עד הבוקר, ואם לאו תאכל ותשתה אף בלילה, עכ"ל.

Note 55

[55] כך שמענו מהגר"ש מילר שליט"א.

Note 56

[56] איתא בגמ' מגילה דף ב' ע"א שלשה עשר זמן קהילה לכל היא, ופי' הרא"ש שם ז"ל: זמן קהילה לכל היא, שהכל מתאספין לתענית אסתר וכו' עכ"ל. ומובא להלכה בשו"ע סי' תרפ"ו מתענין בי"ג באדר.

Note 57

[57] ז"ל הליכות שלמה חלק ג' ריש דיני תעניות (עמ' שצ"ז) תענית אסתר שאני משאר תעניות, שאינה מדברי קבלה ולא מפני צרה שאירעה לאבותינו, אלא מנהג כל ישראל לזכר התענית שהי' בימי מרדכי ואסתר ולזכור שהשי"ת שומע כל איש כשיתענה וישוב אליו וכו', עכ"ל.

Note 58

[58] עי' מ"ב סי' תרפ"ו ס"ק ה' דמעוברת ומניקה פטורות מלהתענות בתענית אסתר אפילו אינן מצטערות.

Note 59

[59] עי' ברמ"א שם (סי' תרפ"ו ס"א) ז"ל: ואפי' רק כואבי עיניים שאם מצטערים הרבה לא יתענו, עכ"ל. היינו שאפשר להקל אפי' למי שאינו נפל למשכב ואפי' למי שהמחלה שלו אינה חמורה כ"כ כחולה הפטור להתענות בשאר תעניות ראה הע' 56 לעיל בסמוך.

Note 60

[60] ראה הע' 10 לעיל.

Note 61

[61] מ"ב שם ז"ל: ונקרא תענית אסתר כדי לזכור שהשם יתברך רואה ושומע כל איש בעת צרתו כאשר יתענה וישוב אל ד' בכל לבבו כמו שעשה בימים ההם.

Note 62

[62] עי' בעיקרי הד"ט סי' כ"ט ס"ק ל"ו (שכתב בשם כתונת יוסף סי' ד') שבד' צומות מותר לכתחילה לבלוע דבר מר כיון דהוי דבר שאין צריך ברכה. (ועי' בתשובות והנהגות ח"ג סי' קנ"ו שתמה על סברה זו שתולה בתשובה הנ"ל באם יש חיוב ברכה, ומ"מ כתב בזה"ל: הנה עצם בליעת התרופות בתענית פשוט דשרי שאין אוכלין אותו אלא לרפואה (ר"ל שאין בזה "אחשביה").(

וכן פסק הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (קובץ לתורה והוראה, ח"ט עמ' 13) ז"ל: מותר לבלוע כדורי רפואה למי שהוא חולה וצריך להם, דהוי כבליעת צרורות (נר' דר"ל כבליעת עץ או עפר בעלמא, ויותר קיל מבליעת מאכל מר) ואינו אכילה אף מדרבנן, דלא שייך אחשביה כשיכוון לרפואה, עכ"ל (ומבואר שם שמיירי במי שאינו חולה כ"כ עד שנפל למשכב). וכן שמענו מהגרי"א דינר שליט"א שכך שמע מבעל שבט הלוי זצ"ל הלכה למעשה להתיר לקיחת כדורי רפואה בתענית ציבור למי שיש לו רק מיחוש בעלמא. ובשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל כתוב (אשרי האיש ח"ג עמ' תמ"ט בשם דברי חכמים) בזה"ל: וכן מותר לבלוע כדור רפואי כשיש לו צער בראשו "ומותר אפי' בלא נחשב כצורך כל כך," עכ"ל.

ועי' בספר לב אברהם ח"א פרק ט"ו ס"ה שכתב ז"ל: אדם בריא המתענה שרוצה לבלוע גלולות או כדורים נגד מחושי ראש וכדומה, מותר לו לבלעם בלי מים, כל שאין טעם טוב וערב בתרופות הללו. אבל אם החיך נהנה מהם, אין להתיר, עכ"ל. והעתיק על זה הגרש”ז אויערבאך זצ”ל (שם עמ' י"ח מתוך מכתב מרן זצ"ל להמחבר) בזה"ל: ואם מצטער ביותר אפשר לבלוע ע"י עטיפה בנייר דק, עכ"ל. ונר' פשוט שהסכים מרן על מש"כ דכדורים מרים מותר לבלוע, ורק על מש"כ "אם החיך נהנה מהם, אין להתיר" על זה העיר מרן זצ"ל שגם על אלו אפשר לבלוע ע"י עטיפה בנייר דק.

Note 63

[63] עי' הע' לעיל וכן שמענו מהגר"ש קמנצקי שליט"א.

Note 64

[64] כן שמענו מהגר"ש מילר שליט"א.

Note 65

[65] כן שמענו מהגר"ש קמנצקי שליט"א וכן נקטו כמה מורי הוראה, אמנם שמענו מהגר"ש מילר שליט"א שבתשעה באב יש להחמיר ועדיף לקחת time-release pills לפני הצום.

Note 66

[66] עי' בשבט הלוי ח"י סי' פ"ט, נשאל אם אשה הצריכה לקחת כדור בכל יום כדי לסדר את וסתה, האם מותר לקחת הכדור ביום הכיפורים, והשיב שאפשר לצרף דעת הראבי"ה מובא בב"י סוף סי' תרי"ב, דהא דחצי שיעור אסור לכתחלה הוא דוקא בדבר הראוי לאכילה, אבל בדבר שאינו ראוי לאכילה גם לכתחלה מותר. ואף שאנו נקטינן שלא כראבי"ה אפשר לצרף דעת הישועת יעקב שם שמצרף דעת הראבי"ה, ועוד אפשר לצרף דעת הט"ז שם ס"ק ו' דדבר שאינו ראוי לאכילה כלל כעץ בעלמא מותר לבלוע לכתחילה, וסיים שם שבט הלוי בזה"ל: אם הוא גדר מצוה, וגם קרוב שאין בו שום שייכות לטעם, ונלקח לא לסבת אכילה, אם מתירים כזה אין להזניח, עכ"ל. ושמעתי מהגרי"א דינר שליט"א שכך שמע מבעל שבט הלוי זצ"ל הלכה למעשה שכדורים אלו מותרים בט' באב.

Note 67

[67] איתא בגמ' (פסחים כ"א ע"ב) שאם נשרף חמץ קודם פסח (עד שנפסל מאכילת כלב, תוס' שם) מותר בהנאה בפסח. וכתב הרא"ש פסחים כ"א ע"ב (רא"ש פ"ב סי' א') בזה"ל: אף על פי דבטלה דעת האוכל אצל כל אדם מ"מ כיון דאיהו קאכיל ליה אסור, וכו' עכ"ל. (ואף שנפסל מאכילה וגם אוכלו שלא כדרך אכילה אסור מטעם אחשביה.) אכן כמעט כל הפוסקים נקטו דאין אומרים "אחשביה" בדבר הנאכל לרפואה, כן כתב ביד אברהם (יו"ד סוף סי' פ"ד), וכן כתב באג"מ או"ח ח"ב סי' צ"ב ז"ל: ו"אחשביה" לא שייך בדבר שלוקח לרפואה דאף דברים מרים ומאוסים נוטלין לרפואה, עכ"ל. ע"ע שו"ת מנחת שלמה תניינא (ב - ג) סי' ס"ה.

אמנם לענין ויטמינים סברי כמה מורי הוראה זמנינו שכן שייך "אחשביה" שהרי אוכלם כתחליפי מזון, ויש סוברים שגם בויטמינים לא שייך "אחשביה" כמו בככדורי רפואה. לכן כתבנו שטוב שלא לקחתם תוך התענית, ובמקום צורך גדול יעשה שאילת חכם.

Note 68

[68] עי' הע' 61 שהבאנו דעת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שהמצטער יכול לבלוע כדור שהחיך נהנה ממנו רק ע"י עטיפה בנייר דק. אמנם שמענו מהגר"ש מילר שליט"א והגר"ש פעלדער שליט"א שתרופה מתוקה אינה נחשבת כמאכל ושפיר הוי שלא כדרך אכילה וכן שמענו מהגר"ש קמנצקי שליט"א שמותר למצטער לבלוע תרופה שטעמה טוב אף בלי עטיפה או פגימת טעמו.

Note 69

[69] כן הורה הגר"נ קרליץ זצ"ל, ועי' הע' הבאה.

Note 70

[70] שו"ת אור לציון שם ז"ל: יתן במים דבר מר, כגון תמצית תה מרוכזת או אבקת סודה וכדומה, וישתה את המים להעביר הגלולה. וכן שמעתי מהגרי"א דינר שליט"א שכך שמע מבעל שבט הלוי זצ"ל (שהיכא שצריך לפגום המים), אפשר לפגום בתמצית של תה או קפה.

Note 71

[71] כן כתב הגרש”ז אויערבאך זצ”ל בהערותיו לספר לב אברהם ח"א עמ' י"ח גבי אדם בריא שיש לו מיחוש בד' צומות שאם "מצטער ביותר" אפשר לבלוע ע"י עטיפה בנייר דק (מיירי כשטעמו טוב, דאי לאו הכי לא בעי' עטיפת נייר), ובשש"כ (חדשה) פרק ל"ט הע' ל' לענין חולה שאב"ס ביוה"כ שצריך לקחת כדור שיש בו טעם טוב כתב בשם הגרש”ז אויערבאך זצ”ל שיש לעוטפה בנייר דק, ונר' דמשום הכי לא ציין בשש"כ שזה דוקא כשיש לחולה צער ביותר, מכיון ששם מיירי בחולה שאב"ס, מה שאין כן בבריא דבעי צער ביותר להתירו. וכ"כ בהליכות שלמה ח"ג פרק י"ג הע' ח'.

Note 72

[72] כן פסק הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בקובץ לתורה והוראה ח"ט עמ' 13 (מובא בהע' 54 לעיל) ז"ל: וטוב בלא מים, ואם א"א בלא מים וקשה לו לדלג יום מלקחם, יבלעם בכף של מים דהוא פחות מכשיעור, וכו' (ומיירי ביוה"כ במי שאינו חולה כ"כ עד שפטור מלהתענות ומ"מ התיר בלי לפגום המים).

וכן פסק הגרש”ז אויערבאך זצ”ל לענין חולה שאב"ס בתשעה באב (נשמת אברהם ח"א סי' תקנ"ד ס"ק ז', ומובא גם בשלחן שלמה ערכי רפואה ח"ב עמ' ר"ח) ז"ל: מותר לו לשתות מעט מים שיספיקו לבליעת הכדורים – ואין צריך לפגום המים, עכ"ל.

Note 73

[73] כן פסק בעל שבט הלוי זצ"ל, וכ"כ בשו"ת אור לציון ח"ג פרק כ"ט – דיני תשעה באב ז"ל: מותר לבלוע גלולות לרפואה בתשעה באב. ואם אינו יכול לבלוע אותם בלא מים, יתן במים דבר מר, וכו' עכ"ל.

Note 74

[74] שו"ת אור לציון שם ז"ל: יתן במים דבר מר, כגון תמצית תה מרוכזת או אבקת סודה וכדומה, וישתה את המים להעביר הגלולה. וכן שמעתי מהגרי"א דינר שליט"א שכך שמע מבעל שבט הלוי זצ"ל (שהיכא שצריך לפגום המים), אפשר לפגום בתמצית של תה או קפה.

Note 75

[75] כ"כ המרחשת ח"א סי' י"ד אות ד' דאפי' ביוה"כ מי שאוכל בשיעורים שפיר יוכל לעלות לתורה משום דחשוב מתענה. וכן פסק הגר"מ פיינשטיין זצ"ל מובא בקובץ לתורה והוראה הנ"ל. ועי' בנשמת אברהם עמ' תר"צ שמביא מכתב מהגרש”ז אויערבאך זצ”ל ז"ל: חולה שצריך לאכול (בתשעה באב) ורוצה לעלות לתורה יכול לאכול פחות מכשיעור, עכ"ל. מבואר דאפי' אם צריך לשתות מעט מים (פחות מכשיעור) מותר לעלות לתורה, וכל שכן שמותר לעלות לתורה כשבלוע כדור מר בלי מים.

Note 76

[76] עי' אג"מ ח"ד סי' קכ"א שהתיר להשים פתילה (suppository) בפי הטבעת בט' באב ובשאר תעניתים וז"ל: שאף אוכלין ממש (ר"ל כגון ויטמין) אם היה שייך שלא דרך הפה ליכא איסור מצד התענית, עכ"ל. וגם ביוה"כ אין איסור מצד התענית ולכן חולה שאב"ס שמותר לקחת תרופות ביוה"כ מותר להשים פתילה, עכת"ד.

ועי' בשו"ע סי' שכ"ח סעי' מ"ט שכתב המחבר שאסור לשום פתילה בפי הטבעת בשבת (משום שקרב לודאי שישיר השיער שם) אלא אם כן ישים אותה בשינוי, אכן עי' בשולחן שלמה סי' שכ"ח ס"ק ע"ג שדעת הגרש”ז אויערבאך זצ”ל שבפתילות שלנו ליכא החשש של הסרת נימין, וגם אין שייך לאסור משום ממרח כיון שהם נימוחים בפנים ואין שום כוונה למרחם ולעשותם חלק.

Note 77

[77] כן פסק הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בקובץ לתורה והוראה הנ"ל דאין זה דרך אכילה (ומה שאינו מתיר ביוה"כ הוא משום איסור רפואה ביו"ט למי שאינו בגדר נפל למשכב, ואין שייך איסור זה בט"ב).

Note 78

[78] שיעור "כותבת" – דעת הגרש”ז אויערבאך זצ”ל מובא בהליכות שלמה פ"ו הע' י"ז ז"ל: ושיעור "כותבת" לענין אוכלין, כפי המקובל מגדולי ההוראה בדורות שלפנינו הוא שלשים סמ"ק (נפח של 30 cc), עכ"ל. ולכן כתבנו בפנים שהוא קצת יותר מכזית, דלפי הכרעת הגרש”ז אויערבאך זצ”ל נמצא ששיעור כותבת הוא רק 4.5% יותר גדול משיעור שאנו נקטינן לכזית (נפח של 28.8 cc).

Note 79

[79] שו"ע סי' תרי"ב ז"ל: השותה ביום הכיפורים מלא לוגמיו (פירוש מלא פיו), חייב; ומשערים בכל אדם לפי מה שהוא, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו; ולא מלא לוגמיו ממש, אלא כדי שיסלקנו לצד אחד בפיו ויראה כמלא לוגמיו, וכו' עכ"ל.

Note 80

[80] מ”ב סי’ תרי"ב ס"ק כ"ז ז"ל: לפעמים המלא לוגמיו (ר"ל משני הצדדים) ברביעית (approx. 3 ounces) או יותר מרביעית כגון באדם גדול ביותר. ולהיפך באדם קטן דמלא לוגמיו דידיה (ר"ל משני הצדדים) הוא פחות מרוב רביעית (approx. 1.5 ounces) ג"כ חייב כיון דמייתב דעתיה, וכו' עכ"ל. ועי' בה"ל סי' רע"א סעי' י"ג שכתב בזה"ל: כבר בחנתי ונסיתי בכמה אנשים בינונים המלא לוגמא שלהם משני הצדדים ועלה לכל היותר רק עד שני ביצים בינונים בקליפה, עכ"ל. יוצא לנו לפי הבה"ל שהשיעור מלא לוגמיו של שני צדדים הוא 100 סמ"ק נמצא שהשיעור מלא לוגמא מצד אחד, הוא 50 סמ"ק, שהוא פחות קצת משני "אונסים" (two ounces).

Note 81

[81] כתוב בתורה (ויקרא כ"ג) "כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה ונכרתה." וכתב הרמב"ם (שביתת עשור פ"א הל' ד') כל האוכל ושותה בו ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה שנאמר כי כל הנפש וכו'. וכל האוכל או השותה בו בשוגג חייב קרבן חטאת קבועה, עכ"ל.

Note 82

[82] איתא בגמ' יומא דף ע"ג ע"ב איתמר, חצי שיעור, רבי יוחנן אמר אסור מן התורה, ריש לקיש אמר מותר מן התורה, ואנן נקטינן כרבי יוחנן (רמב"ם שביתת עשור פ"ב הלכה ג') ומובא בהלכה בשו"ע (סי' תרי"ב ס"ה) ז"ל: הא דבעינן שיעור היינו לחיוב כרת או חטאת, אבל איסורא איכא בכל שהוא, וביאר שם המ"ב (ס"ק י"א) דמש"כ איסורא איכא ר"ל מן התורה, (דאנן נקטינן דחצי שיעור אסורו מדאורייתא, עי' שו"ע הרב שם, סעי' ט"ז).

Note 83

[83] מבואר בשו"ע סי' תרי"ב סעי' ה' ומ"ב שם ס"ק י"א דבאוכל שיעור שלם יש איסור כרת משא"כ אם אוכל פחות מכשיעור אינו עובר כרת אבל עובר איסור דאורייתא גרידא. ראה הע' הקודמת.

Note 84

[84] היינו שטועים ואוכלים היכא שאין צד היתר ועוברים על איסור כרת כשאוכל שיעור שלם, או עכ"פ עוברים על איסור דאורייתא גרידא כשאוכל פחות מכשיעור, ראה הע' הקודמות.

Note 85

[85] מ”ב סי’ תרי"ח ס"ק ה' ז"ל: כתבו הפוסקים אם החולה רוצה להחמיר אחר שצריך לכך עליו נאמר "אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש". עוד כתבו דבמקום שמאכילין אותו אין צריך כפרה ע"ז דאונס רחמנא פטריה וכו', עכ"ל. וז"ל ערוך השולחן סי’ תרי"ח סעי' ד': חולה שצריך לאכול ואינו רוצה מאכילין אותו בעל כרחו, ומייסרין אותו בדברים שהוא מחוייב ע"פ התורה לאכול ואם לא יאכל וימות הוי כמאבד עצמו לדעת ואין לו חלק לעוה"ב, עכ"ל. ע"ע באג"מ ח"ד סי’ קכ"א דמי שרשאי לאכול ביוה"כ ועדיין הוא מצטער מזה שלא תתענה ביו"כ, לא מצינו זה באדם תלמוד חכם רק באנשים שאינם ת"ח או נשים.

Note 86

[86] ראה הע' 10 מש"כ בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל.

Note 87

[87] עי' מ”ב סי’ תרי"ח ס"ק כ"ד ז"ל: כתבו האחרונים דצריך כל מורה להיות דינים אלו שגורים בפיו מבעיוה"כ כי יוכל להיות דבשהיות מעט יש בו סכנת נפשות. ואם הוא שאלה שהמורה צריך לעיין הדין ויש שם אחר בקי שיודע להשיב מיד אין חולקים בזה כבוד להרב, עכ"ל.

Note 88

[88] שו”ע סי’ תרי"ח סעי' א' ז"ל: חולה שצריך לאכול, אם יש שם רופא בקי אפילו הוא עובד כוכבים שאומר אם לא יאכילו אותו אפשר שיכבד עליו החולי ויסתכן, מאכילין אותו על פיו, ואין צריך לומר שמא ימות.

Note 89

[89] ערוך השלחן סי' תרי"ח סעי' ד'. חוט שני חלק ד' עמ' רנ"ד ז"ל: אין הפירוש שאם יתענה הרי סכנתו קרובה וימות מיד אחר התענית, אלא פירושו שכל שמחמת התענית יחלש ותגבר עליו מחלתו עד שיסתכן אפי' לאחר שנה מחמת התענית וכו' עכ"ל.

Note 90

[90] לחץ דם – חוט שני ח"ד עמ' רנ"ד ז"ל: לחץ דם גבוה או נמוך, יש פעמים שהוא מצב של סכנה, ויש לברר אם התענית תסכן את מחלתו, עכ"ל.

Note 91

[91] מונו – חוט שני ח"ד עמ' רנ"ד ז"ל: מחלת "מונו" הוא זיהום בדם, וכו' ויש לשאול את הרופאים האם הימנעות משתיה יכולה לגרום להחמרת מצבו, ולשאול לחכם כיצד לנהוג, עכ"ל.

Note 92

[92] סרטן – חוט שני ח"ד עמ' רנ"ד ז"ל: חולי סרטן, וכו' שמקבלים טיפול ותרופות שאולי נשאר גרורות בגופם וכו' והם מרגישים בטוב והולכים ברחוב כאחד האדם, וכו' מרן החזו"א היה אוסר עליהם להתענות ביוה"כ, ואל לנו להקל בעניני חששות של פיקוח נפש, עכ"ל.

Note 93

[93] ראה הע' הקודמת.

Note 94

[94] רופא עכו"ם – חוט שני חלק ד' עמ' רנ"ב רנ"ג, ז"ל: כשאין לפנינו רופא אחר סומכין על רופא עכו״ם או על רופא ישראל מחלל שבת דעכ״פ דעתם עושה לכל הפחות ספק פיקות נפש. אמנם לכתחילה יש לשאול רופא ישראל שהוא בעצמו צם ביום כיפור שיש לו יראת שמים שאז יש לו יותר אחריות בנוגע לפיקוח נפש וכו', עכ"ל. וכעין זה מובא בספר תורת היולדת פרק נ' הע' א' בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל.

Note 95

[95] שו"ת אג”מ ח”ד סי’ ק"א שאם יכול לאכול אין לעשות לא אינטערווינעס (אפי' אם יכול לתחוב המחט ולסדר האינטערווינעס מערב יוה"כ עיי"ש). וכן דעת החוט שני ח"ד עמ' רנ"ב, והוסיף ז"ל: להכניס ביו"כ לחולה שיש בו סכנה צינור דרך אפו לתוך גופו (nasogastric tube) ולהכניס דרכו אוכלים טבעיים כדי שלא יהיה לו ביוה"כ הנאת גרונו, פשיטא שאין לעשות כן, כיון דמצווים אנו לדאוג לחזק את החולה שיש בו סכנה ולא להכביד עליו, עכ"ל.

Note 96

[96] מבואר מגמ' פסחים נ"ד ע"ב ממש"כ שמעוברות מתענות ומשלימות (ר"ל משלים היום בתענית) ביום הכיפורים ומובא להלכה בשו"ע סי' תרי"ז ס"א.

ואף שלגבי תעניות דרבנן נקטו כמה פוסקים (ראה הע' 24 לעיל) דמעוברות שבזמנינו פטורים מלהתענות מפני שחולשות הן ביחס לדורות הקודמים, אמנם לגבי יוה"כ לא נקטו כן, כמש"כ בהליכות שלמה פ"ו דיני חולה ביוה"כ (עמ' פ') ז"ל: המעוברות חייבות גם בזמנינו בכל דיני התענית בכל חדשי הריון, כמבואר בשו"ע סי' תרי"ז ס"א, וכו' עכ"ל. וכן מובא מהגרי"ש אלישיב זצ"ל (בספר הלכות חג בחג יוה"כ, עמ' שפ"ט), ומהגר"ש וואזנר זצ"ל (בקובץ מבית לוי, יוה"כ, עמ' ט"ז), ומהגר"נ קרליץ זצ"ל (בספר חוט שני, עמ' קס"ו).

Note 97

[97] וכתוב בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל (אשרי האיש פרק כ"ג אות ל"ד) בזה"ל: ואם יש למעוברת איזה בעיה רפואית, מכל סוג שהוא, וכו' חייבת לשאול מורה הוראה ורופא לפני יום כיפור אם מותר לה לצום או לא, עכ"ל.

Note 98

[98] ואפי' תינוק הנולד לפני ז' חדשים. ואף דבשו"ע (סי' ש"ל, סעי' ז') כתוב דאין מחללין אלא בנולד לט' או לז' ושאין מחללין שבת בעד תינוק שנולד לח' חדשים, אין זה נוגע בזמנינו מכיון שיש מהלכים רפואיים להציל ולדות אלו, וכ"כ בשולחן שלמה (שם, ס"ק ט"ו) בזה"ל: גם בפחות מבן ז' דלא שייך הטעם של אשתהויי גם כן מחללין במקום שיש אינקובאטור, כי הרי עינינו רואות שעל ידי אינקובאטור יכולים לחיות גם פחותים מבן ז', עכ"ל. וכן מבואר בחזו"א (יו"ד, סי' קנ"ה, ס"ק ד').

Note 99

[99] כתב הרמב"ן בשם בה"ג (תורת האדם, שער הסכנה, ד"ה ובהלכות גדולות), ומובא בר"ן (יומא, ג' ע"ב מדפי הרי"ף), וברא"ש (יומא פ"ח, סי' י"ג), ובריטב"א (נדה, מ"ד), ובמ"א (סי' ש"ל, ס"ק ט"ו), ובבה"ל (שם, ד"ה או ספק) שמחללין שבת להציל אפי' עובר פחות ממ' יום שאין לו חיות כלל. ואפי' אם אין כאן סכנה להאם, מ"מ מחללין, מפני שאמרה תורה חלל עליו שבת אחת שמא ישמור שבתות הרבה. ויש חולקים שסוברים שאין מחללין לעובר. והא דאיתא בגמ' (יומא, פ"ב ע"א) שמאכילין מעוברת שהריחה ביום הכפורים, זה משום חשש סכנת האם, שכל המפלת בחזקת סכנה. והרמב"ן צידד כדעת בה"ג, וכן צידד הריטב"א להלכה. ועי' בדעת תורה (סי' תרי"ז, סעי' א') שמביא כמה אחרונים בזה וצידד לדינא כדעת בה"ג. ועי' בשו"ת שבט הלוי (חלק ג', סי' ל"ז) אחר שביאר סברת בה"ג ורמב"ן הנ"ל סיים בזה"ל: ולענין הלכה כתב הריטב"א והובא ג"כ בביאור הלכה סי' ש"ל דקיי"ל דמחללים על העוברים, עכ"ל.

Note 100

[100] הליכות שלמה שם, ז"ל: וכן מי שנתעברה בעזרת סוגי טיפולים שע"פ דעת מומחים יש על ידם בשבועות הראשונים של ההריון סכנת הפלה גדולה יותר מבשאר מעוברות, צריכה לשתות כשחל יוה"כ באותן השבועות פחות פחות מכשיעור, עכ"ל. וכידוע שיש בזמנינו כמה סוגי טיפולי פוריות ולכן צריכה להתייעץ עם הרופא שלה ועם מורה הוראה לדעת אם יש לאותה טיפול שלה סיכון של הפלה מפני התענית.

Note 101

[101] ראה הע' 84 לעיל.

Note 102

[102] חוט שני חלק ד’ עמ' רנ"ה.

Note 103

[103] ע"פ רופאים מומחים וכן מובא בחוט שני שם.

Note 104

[104] ספר חג בחג פרק כ"ה הע' 5 בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל. הליכות שלמה שם (ח"ב פ"ו אות ג'), ז"ל: ופשוט שגם לא תלך לבית הכנסת במשך היום, עכ"ל.

Note 105

[105] ספר חג בחג שם בשם בעל שבט הלוי זצ"ל.

Note 106

[106] הליכות שלמה שם (ח"ב פ"ו אות ג'), שאם הרופא חושש שהצום עלול לגרום לה להפיל עוברה אז צריכה ודאי לאכול אך בכה"ג סגי לה בפחות פחות מכשיעור עכת"ד.

Note 107

[107] ראה הע' 95 לעיל בסמוך.

Note 108

[108] כתוב בבה"ל (תרי"ז ס"ד ד"ה יולדת) בשם שדי חמד שכ' בשם כמה אחרונים דהמפלת גם כן דינה כיולדת לענין שלא תתענה ביום כיפור. וראה הע' הבאה.

Note 109

[109] ראה הע' הקודמת מש"כ בשם הבה"ל דהמפלת ג"כ דינה כיולדת. אכן לא ביאר הבה"ל מאיזה זמן בהריונה נותנין לה דין יולדת. ועי' בספר חוט שני (ח"ד, עמ' רמ"ח) שכתב בזה"ל: מפלת לאחר מ' יום ג"כ דינה כיולדת לענין ג', ז', ול' וכו'. מיהו אם מפלת תוך מ' יום, אע"ג דמחללין עליה את השבת כמבואר בר"ן ובראשונים, מ"מ אין לה דין ג', ז', ל', עכ"ל. וכן פסק הגרש"ז אויערבאך זצ"ל מובא בהליכות שלמה פ"ו הע' 14 ז"ל: אין הבדל בין יולדת ולד חי או מת ר"ל, ובין המפלת כשעברו לפחות ארבעים יום מתחילת הריונה, עכ"ל.

Note 110

[110] שו”ע סי’ תרי"ז ז"ל: יולדת, תוך שלשה ימים לא תתענה כלל, משלשה עד שבעה, אם אמרה צריכה אני, מאכילין אותה, מכאן ואילך, הרי היא ככל אדם, עכ"ל.

Note 111

[111] מ”ב סי’ תרי"ז ס"ק ט' ז"ל: ואפילו אם לא ילדה עדיין רק אחזו לה חבלי לידה וכו' נקראת גם יולדת לענין זה שלא תתענה, עכ"ל.

Note 112

[112] הנה אף שהמחבר בשו"ע שם (תרי"ז סעי' ד') פסק דאלו ג' וז' ימים מונים לפי היום ולא מונים מעת לעת (למשל אם נולד בשעה שישית שהוא שעה קודם שקיעה ביום ז' בתשרי מונה הג' ימים שעה אחת של ז' וח' וט') אבל המ"ב (שם ס"ק י"ג) מביא שכמה פוסקים חולקים וסוברים שמונים ג' ימים מעת לעת והכריע כן למעשה (למשל משעה ו' של ז' תשרי עד שעה ו' של י' תשרי יום כיפור).

Note 113

[113] מ”ב סי’ תרי"ז ס"ק י' ז"ל: בלא אמרה איני צריכה מאכילין אותה כדרכה וא"צ לחלק בפחות מכשיעור, עכ"ל.

Note 114

[114] משנה ברורה שם (סי’ תרי"ז ס"ק י') ז"ל: אכן מ"מ יש להאכילה אז פחות פחות מכשיעור, עכ"ל.

Note 115

[115] מ”ב סי’ תרי"ז ס"ק י"א ז"ל: ומאכילין אותה פחות פחות מכשיעור. ומהני אמירתה משום דלב יודע מרת נפשו, עכ"ל.

מג' עד ז' אם היא אומרת שאינה צריכה לאכול – עי' ערוך השולחן סי' תרי"ז סעי' ד' וז"ל: ואם אמרה איני צריכה מניחין אותה להתענות ושואלין את פיה ותשיב הן או לאו, ובזמנינו ידוע שהן בעצמן יגידו תמיד שאינה צריכה וא"א לסמוך על זה, ולכן אם יש רופא ישאלו אצל הרופא ואם לאו יגידו הנשים הבקיאות ואם יש ספק מאכילין אותה פחות פחות מכשיעור דספק נפשות להקל, עכ"ל, וכנר' שכן נוהגין.

Note 116

[116] מבואר מגמ' פסחים נ"ד ע"ב שמניקות מתענות ומשלימות בו ביום הכיפורים. ומובא להלכה בשו"ע סי' תרי"ז סעי' א'.

Note 117

[117] הליכות שלמה דיני חולה ביום הכיפורים ח"ב פ"ו סעי' ב' ז"ל: מינקת אם יש חשש שיתמעט החלב ע"י התענית או שמרגשת בעצמה שהוא מתחסר, תשתה פחות פחות מכשיעור וכו' עכ"ל. והוסיף שראוי שתרבה בערב יוה"כ בשתיה כדי שלא תזקק לכך (שם הע' ה').

Note 118

[118] וכן פסק מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל לגבי מינקת ביום כיפור (הליכות שלמה הל' יוה"כ ח"ב עמ' פ"ב הע' 12) ז"ל: וכן אמר למורים פה עיר הקודש להורות לרבים דאין להתחשב כלל באשה מינקת בתחליפי חלב, לפי שמזונו של התינוק הוא חלב אם, ואין נכון כלל למעט בהנקתו כל היכא דאפשר, עכ"ל. ועי' בשולחן שלמה ערכי רפואה ח"ג עמ' קל"א, ז"ל: תינוק שאינו יכול לינק משדי אמו וכו' מותר לה לשאוב חלב מדדיה לתוך כלי בשבת (ר"ל אף שיש בזה איסור תורה, ראה הע' הבאה) משום שאם ישקוהו תחליף חלב (formula) או סוג אחר של חלב התינוק עלול להסתכן, עכ"ל.

Note 119

[119] הליכות שלמה שם (הע' 11) ז"ל: ואם כבר עברו חדשים רבים מיום הלידה לפעמים אין להקל כולי האי (להתיר שתיה בשיעורים) ויעשה שאלת חכם, עכ"ל. ולא פרט כמה חדשים, אכן על פי דעת רופאים מומחים בהזנת תינוק אפשר שאחר ו' חדשים אין תחליפי חלב מזיק כל כך.

Note 120

[120] כך שמענו מהגר"ש מילר שליט"א.

Note 121

[121] חוט שני חלק ד' עמ' רנ"ג ז"ל: מי שנתעלף ביוה"כ ולא ידוע מה הסיבה לכך, צריך ליתן לו מיד לשתות וכו', עכ"ל.

Note 122

[122] עי' אג"מ ח"ד סי’ קכ"א גבי אדם חלוש מאד אפי' אינו נתעלף אך קשה עליו התענית עד "שקרוב להתעלף" היינו שרואין שמראה פניו משתנות, הרי זה כעין הא דאחזהו בולמוס דמאכילין אותו מיד.

Note 123

[123] עי' בשו"ת שבט הלוי (ח"ח, סי' ע', אות ה') וז"ל: ע"פ רוב בכליות ומרה וגם בבני מעיים בכאבים גדולים מאד (שאינם מחמת נפיחות המאכלים) מן הנסיון שיש שם איזה מכה של דלקת או אבן כליות וכיו"ב, – ומן הנסיון שהוא ספק פקו"נ ממש, עכ"ל, וכן הוא דעת רופאים.

Note 124

[124] חוט שני חלק ד' עמ' רנ"ד ז"ל: מי שיש לו אבנים בכליות וצריך הרבה נוזלים בגופו, צריך לשתות פחות פחות מכשיעור וכו' עכ"ל.

Note 125

[125] הגר"ש פעלדער שליט"א בשם הסטייפלער זצ"ל.

Note 126

[126] שו"ת אור לציון שם ז"ל: יתן במים דבר מר, כגון תמצית תה מרוכזת או אבקת סודה וכדומה, וישתה את המים להעביר הגלולה. וכן שמעתי מהגרי"א דינר שליט"א שכך שמע מבעל שבט הלוי זצ"ל (שהיכא שצריך לפגום המים), אפשר לפגום בתמצית של תה או קפה.

Note 127

[127] מובא בספר סוכרת והלכותיה עמ' 89 הע' 184 שכך פסקו הרה״ג שמואל ואזנר זצ״ל והרה״ג נסים קרליץ זצ״ל (מכתבם פורסם בחוברת זכרנו לחיים תשע״ה) שאסור לחולי סוכרת נעורים (juvenile diabetes otherwise known as insulin dependent diabetes) לצום כלל, אלא יש להם לאכול כדרכם ביום חול. וכן כתב הרה״ג יצחק זילברשטיין (שבת שבתון סעיף ג׳) שחולי סוכרת ‏המטופלים באינסולין אין להם לצום כלל.

Note 128

[128] כן שמענו מהגר"ש מילר שליט"א.

Note 129

[129] אמנם בחוט שני ח"ד עמ' רנ"ד כתוב בזה"ל: חולי סרטן (cancer) שנמצאים בטיפולים והם מרגישים בטוב והולכים ברחוב כאחד האדם, והרופאים אינם יודעים אם התענית תשפיע עליהם להחמרת מצבם, היה נראה פשוט שמרן החזו"א היה אוסר עליהם להתענות ביום הכיפורים, ואל לנו להקל בעניני חששות של פיקוח נפש.

Note 130

[130] הנה המ"ב סי' תרי"ח ס"ק כ"א כתב בשם חתם סופר בזה"ל: הפסק בין אכילה לאכילה יהיה כשיעור ט' מינוטין שזה שיעור כדי אכילת פרס. אכן עי' אג"מ ח"ד סי' מ"א ז"ל: השיעור של תשעה מינוטן אף שמחמירין למי שצריך לאכול ביו"כ, הוא שיעור שלא מסתבר כלל ואף ביו"כ כשמצטער החולה לחכות הפסק דט' מינוטן יש להקל על החצי זמן מזה דהוא ד' מינוטן וחצי וכו'. (ולענין ברכה צידד דמסתבר טעמו של המרחשת ששיעור כדי אכילת פרס הוא רק ג' מינוט עיי"ש.) וכן הורה הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (הליכות שלמה פ"ה הע' 26) ז"ל: לכתחילה אם אין חשש כלל יש להחמיר לחושבו תשע דקות כדעת החת"ס שהביא המ"ב (הנ"ל) ומ"מ למורי הוראה הוסיף שיש להקל בזה במדת הצורך עד שש וחמש דקות לפי ראות עיני המורה, עכ"ל.

Note 131

[131] שו”ע סי’ תרי"ח סעי' ז' ז"ל: כשמאכילין את העוברות או את החולה, מאכילין אותם מעט מעט כדי שלא יצטרף לשיעור, וכו', וישהו כדי אכילת ארבעה ביצים, עכ"ל.

Note 132

[132] שו”ע סי’ תרי"ח סעי' ח' ז"ל: וישקוהו פחות מאותו שיעור, וישהו בין שתיה לשתיה כדי אכילת ארבעה ביצים, ולפחות ישהו בין שתיה לשתיה כדי שיעור שתיית רביעית, עכ"ל.

Note 133

[133] מבואר בשו"ע סי' תרי"ב סעי' ה' ומ"ב שם ס"ק י"א דבאוכל שיעור שלם יש איסור כרת משא"כ אם אוכל פחות מכשיעור אינו עובר כרת אבל עובר איסור דאורייתא גרידא.

Note 134

[134] שולחן שלמה ערכי רפואה ח"ב עמ' רל"ט ז"ל: אין להאכיל את החולה בשיעורים אלא א"כ בטוחים בדבר שאכילה ושתיה כאלה יספיקו לו, ובספק יאכל כדי צורכו כרגיל בכל ימות השנה, ורק מן הרגע שהוא מרגיש כי כבר אין הוא צריך עוד לאכול כרגיל, יאכל בשיעורים, עכ"ל.

Note 135

[135] אג"מ ח"ד סי' קכ"א ז"ל: וגם כיון שהוא חולה יש להאכילו הרבה זמן קודם לזה פחות מכשיעור מאחר שיודע שהוא סכנה לו להתענות וזה יותר טוב שלא יצטרך לאכול יותר מהשיעור כשיחכה עד שיהיה קרוב להתעלפות, עכ"ל. וכ"כ הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בשולחן שלמה ערכי רפואה ח"ב עמ' רל"ח. וכעין זה כתוב בחוט שני חלק ד' עמ' קנ"ג.

Note 136

[136] שולחן שלמה שם (ערכי רפואה ח"ב עמ' רל"ט).

Note 137

[137] שיעור מאכל – שו"ע סי' תרי"ב סעי' א'. ודעת הגרש”ז אויערבאך זצ”ל מובא בהליכות שלמה פ"ו הע' י"ז ז"ל: ושיעור "כותבת" לענין אוכלין, כפי המקובל מגדולי ההוראה בדורות שלפנינו הוא שלשים סמ"ק (נפח של 30 cc), עכ"ל. ולכן כתבנו בפנים שהוא קצת יותר מכזית, דלפי הכרעת הגרש”ז אויערבאך זצ”ל נמצא ששיעור כותבת הוא רק 4.5% יותר גדול משיעור שאנו נקטינן לכזית (נפח של 28.8 cc). וכן פסק הגר"מ פיינשטיין (בקובץ לתורה והוראה קובץ ט'). וכן דעת הגר"מ פיינשטיין שהשיעור הוא בערך "אנ"ז" אחד (אנ"ז הוא נפח של 29.5 cc).

Note 138

[138] שו"ע סי' תפ"ו סעי' א'.

Note 139

[139] כך שמעתי מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל. ועי' בספר ותן ברכה עמ' 381.

Note 140

[140] עצת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (בקובץ לתורה והוראה קובץ ט') בשם מטה אפרים (סי' תרי"ח סעי' י"א) שאם ידוע בערב יוה"כ שחולה זה היה צריך להאכילו ביוה"כ פחות פחות מכשיעור יש להכין כלי קטן וכו'.

Note 141

[141] שאף אם ירצה להחמיר ליתן לו פחות וכו' גם זה מקלקל דזמנין אתי לידי סכנה מחמת זה וכו' עצת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (שם) בשם מטה אפרים (שם).

Note 142

[142] שו”ע סי’ תרי"ח סעי' ז' ז"ל: כשמאכילין את העוברות או את החולה, מאכילין אותם מעט מעט כדי שלא יצטרף לשיעור, וכו', וישהו כדי אכילת ארבעה ביצים, עכ"ל.

והנה המ"ב סי' תרי"ח ס"ק כ"א כתב בשם החתם סופר בזה"ל: הפסק בין אכילה לאכילה יהיה כשיעור ט' מינוטין שזה שיעור כדי אכילת פרס. וכן נקטו הפוסקים שלכתחילה יש להחמיר כדעת החתם סופר. כ"כ באג"מ ח"ד סי' מ"א וכן מובא דעת מרן זצ"ל (הגר"מ פיינשטיין) (בקובץ לתורה והוראה קובץ ט' עמ' 13) וכן הורה הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (הליכות שלמה פ"ה הע' 26). אכן עי' בהערות הבאות.

Note 143

[143] כן הורה הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (הליכות שלמה פ"ה הע' 26) ז"ל: לכתחילה אם אין חשש כלל יש להחמיר לחושבו תשע דקות כדעת החת"ס שהביא המ"ב (הנ"ל) ומ"מ למורי הוראה הוסיף שיש להקל בזה במדת הצורך עד שש וחמש דקות, לפי ראות עיני המורה, עכ"ל. ובשלחן שלמה ערכי רפואה ח"ב עמ' רל"ה כתב בזה"ל: אין לחזור ולאכול אלא א"כ עברו תשע דקות מסוף אכילה זו, וחוזר חלילה לפי כמות האכילה שהוא זקוק. ואם אי אפשר להמתין תשע דקות טוב להמתין 7 דקות, או 5 דקות עד 2 דקות, עכ"ל.

Note 144

[144] אג"מ ח"ד סי' מ"א ז"ל: השיעור של תשעה מינוטן אף שמחמירין למי שצריך לאכול ביו"כ, הוא שיעור שלא מסתבר כלל ואף ביו"כ כשמצטער החולה לחכות הפסק דט' מינוטן יש להקל על החצי זמן מזה דהוא ד' מינוטן וחצי וכו'. וראה הע' הקודמת לפי דעת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל אם א"א להמתין עד 5 דקות יש להקל עד 2 דקות. (ולענין לברך ברכה אחרונה צידד האג"מ דמסתבר טעמה של המרחשת ששיעור כדי אכילת פרס הוא רק ג' מינוט עיי"ש.)

Note 145

[145] שו"ע סי' תרי"ב ז"ל: השותה ביום הכיפורים מלא לוגמיו (פירוש מלא פיו), חייב; ומשערים בכל אדם לפי מה שהוא, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו; ולא מלא לוגמיו ממש, אלא כדי שיסלקנו לצד אחד בפיו ויראה כמלא לוגמיו, וכו' עכ"ל.

Note 146

[146] מ”ב סי’ תרי"ח ס"ק כ"א ז"ל: וכתבו האחרונים יש להחולה לבדוק זה מעיו"כ דהיינו שיכניס לתוך פיו משקין ויפליטם לתוך כלי, וכו' עכ"ל.

Note 147

[147] הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (הליכות שלמה יוה"כ עמ' ס"ו) ז"ל: כיון שקשה מאד למדוד השיעור של כמלא לוגמיו, לכן כל חולה שהתירו לו לשתות פחות פחות מכשיעור ימלא קודם יוה"כ את כל פיו במים ככל יכולתו, והחצי מזה הוא ודאי פחות מכמלא לוגמיו, עכ"ל.

Note 148

[148] מ”ב סי’ תרי"ב ס"ק כ"ז ז"ל: לפעמים המלא לוגמיו ברביעית (approx. 3 ounces) או יותר מרביעית כגון באדם גדול ביותר. ולהיפך באדם קטן דמלא לוגמיו דידיה הוא פחות מרוב רביעית (approx. 1.5 ounces) ג"כ חייב כיון דמייתב דעתיה, וכו' עכ"ל. הרי המ"ב מתייחס למלא לוגמיו שלם, שחצי ממנו הוי שיעור לשתיית יוה"כ, נמצא ששיעור אדם רגיל הוא בין 0.75 – 1.5 אוינס. ואם הוא אדם גדול ביותר ומדד פיו ומצא שפיו מכיל יותר מג' אוינס, יכול לסמוך על חצי שיעור זו לשיעור שתיית יוה"כ.

Note 149

[149] חוט שני (פ"ט חולה ביוה"כ עמ' קע"א) ז"ל: מי שהתירו לשתות פחות מכשיעור המנהג ליתן להם לשתות מיץ ענבים וכיוצ"ב ולא מים, וכו' עכ"ל (דבפחות מכשיעור לא שנא לאכול מידי דהנאתו מועטת או מידי דהנאתו מרובה עיי"ש).

Note 150

[150] מבואר מאג"מ ח"א סוף סי' ע"ה.

Note 151

[151] כן פסק הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (בקובץ לתורה והוראה קובץ ט' עמ' 13) ז"ל: אמנם בשתיה אין להחמיר כ"כ (להמתין ט' מינוטין) ולכתחלה סגי להמתין חמש דקות פחות מעט בין שתיה לשתיה וכו', עכ"ל.

Note 152

[152] דעת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל שם (לתורה והוראה קובץ ט' עמ' 13) ז"ל: בשתיה וכו' ואם הוא חולה במחלת הכליות וכדומה וצריך לשתיה בהרבה ביותר יש לסמוך על שיטת הרמב"ם דבעינן הפסק דכדי שתיית רביעית שהוא לא יותר מחצי דקה, עכ"ל. וז"ל הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שלחן שלמה ערכי רפואה ח"ב עמ' רל"ו: אם אפשר ימתין אחר כל שתיה ושתיה 9 דקות או לפחות 5-7 עד 2 דקות, ואם לא יהיה לו לחולה די בשתיה כזו, אזי עכ"פ ישתה כל פעם פחות מכמלא לוגמיו ויחכה זמן מה ושוב ישתה כשיעור הנ"ל, או ישתה לאט לאט כפית אחר כפית, עכ"ל. ע"ע בהע' 110 ו111 לענין מחלה בכליות.

Note 153

[153] דעת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל שם (לתורה והוראה קובץ ט' עמ' 13).

Note 154

[154] שו”ע סי’ תרי"ב סעי' ב' אכילה ושתיה אינן מצטרפות, וביאר המ"ב (שם ס"ק ה') ז"ל: שאם אכל פחות מכותבת ושתה ג"כ פחות מכשיעור אינן מצטרפות ביחד לחייבו דקים להו לחכמים שאין דעתו מתיישבת בכך, עכ"ל. וכ"כ המ"ב סי’ תרי"ח ס"ק כ"א ז"ל: ודע שבין אכילה לשתיה א"צ לשהות כלל וכדלעיל בסי’ תרי"ב דאכילה ושתיה אין מצטרפין, עכ"ל.

Note 155

[155] איתא בשו"ע סי' קצ"ו האוכל דבר איסור אין מברכין עליו תחילה וסוף. וכתב שם במ"ב (ס"ק ג') דה"ה אם יש עבירה באכילתו אין מברך, דהרי הוא מנאץ את השם בברכתו על זה, כדכתיב "בוצע ברך נאץ ה'". וממשיך השו"ע אבל אם אכל דבר איסור במקום סכנה מברכים עליו. וכן כתב המחבר בסי' ר"ד. וביאר שם המ"ב (ר"ד ס"ק מ"ח ) בזה"ל: אע"ג שברצונו לא היה אוכל דבר זה כ"א מחמת אונס חליו, מ"מ כיון שכבר הוא חולה וחפץ להתרפאות במאכל ומשקה זה, חשיבא אכילה שיש בה הנאה, עכ"ל.

Note 156

[156] דעת האבן העוזר דאפי' פסק כל היום כולו אין צריך לברך שנית. (ודלא כמ"א סי' קפ"ד ס"ט וסי' ק"צ ס"ק ג' שמי שרוצה לפטור שתי אכילות או שתי שתיות בברכה אחת ושהה בינתיים כדי שיעור עיכול צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה.) ולפסק האבן העוזר נוטה דעת המ"ב (קפ"ד ס"ק י"ז ומשום ספק ברכות להקל), וכן משמע מערוך השלחן (קפ"ד ס"ח) וכן פסק הגרש”ז אויערבאך זצ”ל במנחת שלמה (סי' י"ח אות ג') דלא קיי"ל כהמ"א לענין ברכה ראשונה. (ואף שיעצו הפוסקים שנכון לברך ברכה אחרונה אחר כל אכילה להוציא את עצמו מספק חיוב ברכה ראשונה, מ"מ כאן א"א להסיר הספק ע"י ברכה אחרונה שהרי אוכל פחות משיעור המצריך ברכה אחרונה.)

שוב ראיתי שכן פסק הגרש”ז אויערבאך זצ”ל (הליכות שלמה ח"ב עמ' צ"א) לענין אכילת שיעורים ביוה"כ ומביא שם ממש"כ מהרש"ם (דע"ת סי' תרי"ח ס"ז) דאין אכילת שיעורים נחשב כהיסח דעת מאכילה ראשונה לאכילה שניה ומשניה לשלישית וכו', דהרי אינו מסיח דעת מאכילה רק שהאיסור מנעו מלאכול, (ולכן מברך בתחילה ואינו מברך בכל פעם ופעם).

Note 157

[157] שו"ע סי' קע"ח, ועי' בספרינו ותן ברכה פרק ט' כל הפרטים בהלכות אלו.

Note 158

[158] דהיינו שאין חייב ברכה אחרונה על אכילה אלא מי שאכל כזית בתוך כדי אכילת פרס, כמבואר בשו"ע סי' ר"י סעי' א', ואינו חייב על שתיה אלא אם שתה רביעית בתוך כדי שתית רביעית כמבואר בשו"ע שם ובסי' ק"צ סעי' ג'. ראה בספרינו ותן ברכה עמ' 246 – 250 פרטים בדינים אלו.

ואף דחיוב ברכה אחרונה בכזית וחיוב אכילה ביוה"כ בכותבת (שהוא יותר גדול קצת מכזית), מ"מ דעת הגרש”ז אויערבאך זצ”ל שלא לברך ב"א (הליכות שלמה ח"ג עמ' צ"א) וז"ל: מ"מ כיון שנהוג להחמיר לצאת ידי כל הדעות בשיעור הכמות והשהיה, מסתבר דאי אפשר שיאכל ודאי כזית בכדי אכילת פרס, עכ"ל.

Note 159

[159] השאלה ששלחנו להגר"ח קניבסקי שליט"א: מי שצריך לאכול פת ביום כיפור בשיעורים פחות מכזית האם מותר ליטול ידיו עד הפרק (בלי ברכה), וכתב לנו: לא.

Note 160

[160] שו"ת לבושי מרדכי חלק יו"ד תנינא סי' י"א, דכיון שאין זה רחיצה של תענוג שרי, וכ"כ שבט הלוי ח"ח סי' קל"ט ז"ל: לדידי פשוט דאין בו איסור רחיצה ויטול ידים כדרכו (וציין ללבושי מרדכי הנ"ל) וכו' עכ"ל ממש"כ כדרכו משמע שיטול עד הפרק (דהיינו עד מקום חיבור היד והקנה wrist), כמבואר בשו"ע סי' קס"א סעי' ד' ובבה"ל שם ד"ה וראוי לנהוג. וכן פסק הגרש"ז אויערבאך זצ"ל ז"ל: האוכל פת ביוה"כ חייב ליטול ידיו לסעודה כדין נט"י בשאר ימות השנה, כלומר עד לפרק היד, עכ"ל. ע"ע בספרינו תורת החציצה פ"ב (הלכות נט"י) עמ' 97.

Note 161

[161] שו"ע סי' קס"ח סעי' ט', וסי' קפ"ד סעי' ו', וסי' ר"י סעי' א'.

Note 162

[162] שו"ע סי' תרי"ח סעי' י' ז"ל: חולה שאכל ביוה"כ ונתיישב דעתו בענין שיכול לברך, צריך להזכיר של יוה"כ בברכת המזון, שאומר "יעלה ויבא", בבונה ירושלים, עכ"ל. וביאר המ"ב (שם ס"ק כ"ט) דכיון דבהתירא אכל הו"ל יוה"כ כמו לדידן שאר יום טוב.

Note 163

[163] מ"ב שם (תרי"ח ס"ק כ"ט).

Note 164

[164] מ"ב סי' תרי"ח ס"ק כ"ט ז"ל: ועכ"פ קידוש בודאי אין לו לעשות דיש חשש ברכה לבטלה, עכ"ל, (המ"ב נקט כמ"א שם ס"ק י', ודלא כרע"א שם אות ג'). וכן פסק הגרש”ז אויערבאך זצ”ל שחולה אינו מקדש לא כשחל יוה"כ בחול ולא כשחל בשבת (הליכות שלמה עמ' נ"ד הע' 16). וכן פסק הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בקובץ לתורה והוראה (ח"ט עמ' 13) ז"ל: ופשוט וכו' אינו צריך לקדש על היין דכל מה דאפשר למעט ממעטינן וכו' עכ"ל. ומש"כ שיהיה ברכה לבטלה היינו קידוש של ערב, דהא קידוש של יום (בפה"ג) לא שייך ברכה לבטלה.

Note 165

[165] לכוון בשעת תפילה לצאת קידוש יום השבת – דעת הגרש”ז אויערבאך זצ”ל מובא בהליכות שלמה עמ' נ"ד, ז"ל: יוה"כ שחל בשבת, טוב לכוון בו בהזכרת שבת שבתפילת ערבית, לצאת מצות "זכור את יום השבת לקדשו". ובהע' ו' ביאר בזה"ל: דנהי דלא קיים מצות קידוש מדרבנן משום דבעינן על הכוס ובמקום סעודה, מ"מ מקיים המצוה מדאורייתא, עכ"ל. וכן הורה הגרי"ח זוננפלד זצ"ל (מ"ב דפוס דרשו סי' תרי"ט הע' 11, בשם לוח ארץ ישראל).

לכוון בשעת תפילה לצאת קידוש יוה"כ – ועי' חתם סופר בגליון שו"ע סי’ רע"א שגם יוה"כ שחל ביום חול טעון זכירה כמו יוה"כ שחל בשבת וסיים בזה"ל: ולפי זה למה דקיי"ל מצות צריכות כוונה, צריך לכוון בתפילת יום הכיפורים בין בחול ובין בשבת לצאת ידי חובת זכירה, ובשבתות דעלמא לא יכוון לצאת בתפילה כדי שיצא ידי חובת קידוש דאורייתא מן המובחר (ר"ל לזכרו בקידוש על הכוס ובמקום סעודה).

Note 166

[166] איתא בגמ' (ע"ז דף כ"ח ע"א) דמחללין על מכה של חלל, ומובא להלכה בשו"ע או"ח סי' שכ"ח סעי' ג'. ועי' בשבט הלוי ח"ג סי' ל"ו דלאו דוקא מכה ממש דה"ה חולה פנימית אפילו בלי מכה נקרא מכה של חלל.

Note 167

[167] ראה הע' 69.

Note 168

[168] הנה רפואה שאסור בשבת (שו"ע סי' שכ"ח) אסור אפי' ביום טוב (סי' תצ"ו ס"ב, מ"ב שם, וסי' תקל"ב מ"ב ס"ק ה') וכש"כ ביוה"כ. אבל לצורך חולה שאב"ס מה שמותר בשבת מותר נמי ביוה"כ (מטה אפרים תרי"ג ס"ג, מ"ב סי' תרי"ג ס"ק י', ושעה"צ אות י"ג, ועוד).

Note 169

[169] לענין היתר ביוה"כ לשים פתילה בפי הטבעת ראה הע' 64 לעיל.

Note 170

[170] עי' קצות השלחן סי' קל"ח בבד"ה ס"ק ל"א וז"ל ואם מרגיש שאינו יכול לעמוד על רגליו, ואינו הולך כבריא רק בקושי גדול, הוי כחולה כל הגוף, עכ"ל.

Note 171

[171] שו"ע (סי' שכ"ח, סעי' י"ז). ועי' בספר חוט שני (ח"ד, עמ' קצ"ז) ביאורו של הגר"נ קרליץ זצ"ל וז"ל: בגדר "נפל למשכב" אינו דוקא שנפל לגמרי למשכב, אלא אפי' אם הוא מתגבר ומתאמץ ללכת כגון לבית הכנסת להתפלל, מיקרי נפל למשכב, כיון דלולי התאמצותו היה במשכב, אם במצבו הרגיל היה צריך לשכב מחמת חוליו אף אם הוא מתגבר על עצמו, חשיב נפל למשכב, עכ"ל.

ולענין מי שהביא על עצמו החולי – כגון שאכל איזה מאכל כזה שידע בודאי שיביא אותו חולי, כתב בארחות חיים (סי' שכ"ח, ס"ק י"ט) בשם ספר חקר הלכה, שאסור לעשות בשבת בשבילו אפי' מלאכה דרבנן, ומביא ראיה ממגן אברהם (סי' תר"מ, ס"ק ד') ז"ל: מי ששותה משקה המשלשל אע"פ שמצטער הרבה מ"מ חייב בסוכה דה"ל לעשותו קודם החג או אחריו, עכ"ל המ"א. אבל בחולה שיש בו סכנה מותר, (ר"ל בחולה שיב"ס אף שהוא הביא על עצמו הסכנה, חייב להצילו ומחללים עליו את השבת. ראה ספרינו רפואת ישראל פרק ג' הע' 20).

Note 172

[172] רמ"א (סי' שכ"ח, סעי' י"ז) וז"ל: או שיש לו מיחוש שמצטער וחלה ממנו כל גופו שאז אע"פ שהולך, כנפל למשכב דמי, עכ"ל. ועי' בערוך השולחן (שם, סעי' י"ט) שכתב בזה"ל: מי שיש לו מיחוש שעי"ז נחלש כל גופו, ואף שמתחזק והולך אך הילוכו בכבידות ובחלישות, ודינו כנפל למשכב בחולה שאין בו סכנה, עכ"ל. ע"ע מנחת שבת (סי' צ"א, ס"ק י"ז) דמי שיש לו כאב ראש ויש לו חמימות קצת וגם כל פרקי אבריו כאבים, אע"פ שהולך הוי בזה כחולה כל גופו.

ועי' בספר חוט שני (ח"ד, עמ' קצ"ז) ביאורו של הגר"נ קרליץ זצ"ל וז"ל: אף שיש לו מיחושים או כאבים במקום מסויים בגופו ולא בכל גופו, מ"מ אם מחמת הכאבים אינו יכול לתפקד ולהתגבר לעשות מה שצריך לעשות בדרך כלל מיקרי שמחמת המיחוש והצער חלה כל גופו, ודינו כחולה שאין בו סכנה, עכ"ל. עוד כתוב שם (עמ' ר"א) ז"ל: אדם שיש לו מיחוש עד כדי כך שזה משפיע עליו שאינו יוכל לאכול כלל מחמת זה, מיקרי כבר עכשיו חולה שאין בו סכנה, עכ"ל.

Note 173

[173] שולחן שלמה (סי' שכ"ח, ס"ק כ"ג) וז"ל: כאב חזק אשר השכיבה אינה עוזרתו, אבל אלמלא היה עוזרו היה שוכב מחמת צערו, חושבני שדינו כנחלש כל גופו וכנפל למשכב, עכ"ל.

Note 174

[174] ראה הע' 75 לעיל בסמוך.

Note 175

[175] מטה אפרים תרי"ג ס"ג, מ"ב סי' תרי"ג ס"ק י', ושעה"צ אות י"ג, ועוד.

Note 176

[176] בליעת כדורי תרופות ביוה"כ – ביומא פ"א ע"א תנן אכל אוכלין שאינן ראוין לאכילה, ושתה משקין שאינן ראוין לשתיה, ושתה ציר או מורייס – פטור. ואיתא בגמ' (שם וברכות ל"ו ע"ב) אמר רבא: כס פלפלי ביומא דכפורי – פטור וכו' ופי' רש"י (ברכות ל"ו ע"ב ד"ה "כס"), כל דבר שאדם אוכל שלא כדרכו מקרי כסיסה ע"כ. וכתב הרמב"ם (שביתת עשור פ"ב ה"ה) אכל אוכלים שאינן ראויין למאכל אדם (ביום כיפור) כגון עשבים המרים וכו' הרי זה פטור מן הכרת אבל מכין אותו מכת מרדות (ר"ל יש בזה איסור דרבנן) ע"כ. ומובא להלכה בשו"ע סי' תרי"ב.

הנה בטור (סי' תרי"ב) מביא דעת הראבי"ה שהאוכל דבר שאינו ראוי לאכול אינו אסור אפי' מדרבן, ובב"י שם תמה למה לא הביא הטור דעת הרמב"ם שסובר שיש עכ"פ איסור דרבנן. ותירץ דאפ"ל שלא כתב הרבאי"ה שפטור לגמרי אלא בדבר שהוא פחות מכשיעור, עוד תירץ שלא התיר הראבי"ה אלא בדבר שאינו ראוי לאכילה כלל, ואולי שגם הרמב"ם מודה לזה, עכת"ד. ומבואר מדברי המ"ב (שם ס"ק ט"ו) והשעה"צ (שם אות י"ז) דעל אכילת דבר שאינו ראויה לאכילה אכן יש בו שיעור אכילה ביוה"כ עובר איסור דרבנן, אבל על אכילת חצי שיעור מדבר שאינו ראוי לאכילה אין בזה אפי' אסור דרבנן מעיקר הדין רק יש לזהר לכתחילה.

היוצא לנו שחולה אפי' אין בו סכנה מותר לבלוע כדור תרופה מר, שהוא פחות מכשיעור וגם אינו ראוי לאכילה. וגם אין בו איסור רפואה ביו"ט שהרי לא גזרו לחולה שאב"ס (ראה הע' הקודמת).

ולהלכה למעשה – כן פסק הגר"מ פיינשטיין זצ"ל באג"מ ח"ג סי' צ"א להתיר ליקח "הפילין" (pills) בלא מים לצורך חולה שאב"ס ביוה"כ. וכן פסק הגרש”ז אויערבאך זצ”ל (שולחן שלמה ערכי רפואה ח"ב עמ' קצ"ב) התיר לחולה שאב"ס לבלוע תרופות ביוה"כ ללא מים. ויותר מזה בשבט הלוי חלק י' סי' פ"ט צידד להתיר לאשה לקחת כדורים ביוה"כ לסדר וסתה אף שאינה חולה אלא לוקחה לשם מצוה, ומחלק בין דבר שאינו ראוי לאכילה, אבל אך הוא אוכל, שאסור לכתחילה, ובין כדורים שהם כעץ בעלמא שאף לכתחילה מותר. וכן שמענו מהגרי"א דינר שליט"א שכך שמע מבעל שבט הלוי זצ"ל הלכה למעשה להתיר לקחת כדורים מרים ביוה"כ לחולה מכיון שהם כץ בעלמא. וכן פסק הגר"נ קרליץ זצ"ל (חוט שני חלק יוה"כ פ"ו אות ג').

Note 177

[177] כן כתב הגרש”ז אויערבאך זצ”ל מובא בנשמת אברהם ח"א סי' תרי"ב ס"ק י'. עוד כתב שם הנשמת אברהם ז"ל: וכן שמעתי מהגרי"ש אלישיב זצ"ל שמספיק אם יפגום את המים כך שתורגש מעט מרירות, עכ"ל, וראה הע' הבאה. וכן פסק הגר"נ קרליץ זצ"ל שם (חוט שני חלק יוה"כ פ"ו אות ג'). ודע דאף שכתב באג"מ הנ"ל (ח"ג סי' צ"א) שיקח הפיל בלי מים מ"מ בקובץ לתורה והוראה (ח"ט עמ' 13 לעינן חולה ביוה"כ) כתב בשם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בזה"ל: וטוב בלא מים ואם א"א בלא מים וקשה לו לדלג יום מלקחם, יבלע בכף של מים דהוא פחות מכשיעור, עכ"ל.

Note 178

[178] נשמת אברהם שם בשם הגרי”ש אלישיב זצ”ל שאפשר להמיס מעט מהכדור עצמו (אם הוא מר) בתוך המים ואת יתר הכדור יבלע בעזרת מים אלו, עכ"ל.

Note 179

[179] לקיים ב' הטעמים הכתוב בב"י סי' תרי"ב ד"ה שיהיה פחות מכשיעור וגם אינו ראוי לאכילה, וכ"כ בחוט שני חלק יוה"כ פ"ו אות ג' ד"ה וה"ה.

Note 180

[180] נשמת אברהם שם בשם הגרי”ש אלישיב זצ”ל ז"ל: שיכול לתת מעט סבון לתוך המים וכו' אך לא עד כדי כך שיגרום לבחילות (nausea), עכ"ל.

Note 181

[181] בשבט הלוי ח"י סי' פ"ט נשאל אם אשה הצריכה לקחת כדור בכל יום כדי לסדר את וסתה, האם מותר לקחת הכדור ביום הכיפורים, והשיב שאפשר לצרף דעת הראבי"ה מובא בב"י סוף סי' תרי"ב דהא דחצי שיעור אסור לכתחלה הוא דוקא בדבר הראוי לאכילה, אבל בדבר שאינו ראוי לאכילה גם לכתחלה מותר. ואף שאנו נקטינן שלא כראבי"ה, אפשר לצרף דעת ישועת יעקב שם שמצרף דעת הראבי"ה ועוד אפשר לצרף דעת הט"ז שם ס"ק ו' דדבר שאינו ראוי לאכילה כלל כעץ בעלמא מותר לבלוע לכתחילה, וסיים שם שבט הלוי בזה"ל: אם הוא גדר מצוה, וגם קרוב שאין בו שום שייכות לטעם, ונלקח לא לסבת אכילה, אם מתירים כזה אין להזניח, עכ"ל.

Note 182

[182] ראה הע' 65 לעיל.

Note 183

[183] דעת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בקובץ לתורה והוראה הנ"ל (ח"ט עמ' 13) ז"ל: גם טיפול סעפאזיטאר"י (suppository) שהוא פתילה הנותנת בפי הטבעת אף דאינם דרך אכילה, כגון מי שהוא אדוק ורגיל בקעפי"ן (caffeine) אין להתיר אא"כ הוא במצב נופל למשכב, דאית בה משום רפואה, עכ"ל.